הוא ישב מולנו ברכבת ונעץ בנו מבט חודר: "אתם לא מספרים שום דבר ממה שאמרתי לכם לאף אחד אחר, אוקיי? כי אצלנו שמה, חביבי, אין חוכמות. מי שמדבר יותר מדי – ישר כדור בראש!".
דקות אחדות לפני כן עלינו, דוד פ' ואני, לרכבת של שלוש ומשהו שנכנסה לתחנה והמתנו שתצא לדרך הביתה, לתל אביב. היה אחר צהריים מעונן של יום חמישי, אי שם בחורף של שנת אלף תשע מאות שישים ושבע. מלחמת ששת הימים עדיין המתינה בערפילי העתיד. שבוע נוסף של לימודים בטכניון הסתיים. התחנה הישנה והמוזנחת, שכבר אז כונתה בשם היומרני "חיפה מרכז", היתה ריקה מאדם.
שניות אחדות לפני שהקונדוקטור טרק את הדלת ואותת לנהג הקטר לצאת לדרך, פרץ בחור גבוה ורזה מבניין התחנה וניתר, מתנשף, אל תוך הקרון שלנו. באנקת רווחה התיישב מולנו ובחיוך של סיפוק הכריז: "איזה מזל שהספקתי. כבר הייתי בטוח שאני מאחר".
הוא דיבר בקול קצת רם מדי, שערו השחור והחלק שהיה מסורק אחורנית עם שביל מטושטש באמצע היה קצת ארוך מדי, והעיניים הכהות נצצו אך במעט מעבר למקובל; אבל נראה שהצירוף הזה גרם לנוסע שישב בצידו השני של המעבר ללטוש בו עיניים באורח שחרג אפילו מחוסר הנימוס המקובל של השנים ההן.
הבחור הבחין במבט, ומיד הושיט לאותו נוסע את עתון "מעריב" המקופל שהחזיק בידו. כשהלוטש הביט בו בחוסר הבנה אמר הבחור, "סליחה. חשבתי שאתה רוצה את העתון. אז אולי אתה רוצה תמונה? אפשר לסדר לך".
האיש הסב את ראשו. הבחור גיחך בסיפוק והעיר "קשה להתרגל לאנשים כשמבקרים פה".
שתיקה היתה עלולה להתפרש כהתעלמות מעליבה. לכן, מתוך נימוס גרידא, שאלתי, "מאיפה הגעת?"
הבחור רכן אלינו ובקול נמוך אמר: "נכון שאני נראה ישראלי לגמרי, אבל בעצם אני מפקד של ספינת טילים אמריקאית בים הקריבי. קפצתי לארץ לביקור קצר ובשבוע הבא אני חוזר לשם".
מעולם לא פגשתי מפקד של ספינת טילים. בעצם, מעולם לפני כן לא ראיתי ספינת טילים. ספינות הטילים הראשונות של חיל הים הוברחו משרבורג רק שנתיים לאחר מכן, בשנת אלף תשע מאות שישים ותשע, וגם אח"י "אילת" טרם הוטבעה על ידי ספינת טילים מצרית. מפקד ספינת טילים? ועוד בים הקריבי? מעניין.
שאלתי מה הדרגה שלו.
"ג'נרל", ענה מניה וביה. הוא ביטא את המילה כמעט כמו שצריך – במלעיל, בגימ"ל סגולה, נו"ן שוואית ורי"ש פתוחה.
ג'נרל בתפקיד של מפקד של ספינת טילים? לא בכיר מדי בשביל זה? ולמה לא אדמירל?
"ג'נרל של כמה כוכבים?"
"כעת יש לי רק שניים אבל אפשר להתקדם לא רע אם אתה בסדר."
"מה המקסימום שג'נרל יכול להגיע?"
"שבעה כובבים".
מרשים. אפילו אייזנהאואר ומקארתור הגיעו רק לחמישה כוכבים, אבל מי יודע? אולי בים הקריבי היו אפשרויות קידום מיוחדות?
"יש לנו גם טילים גרעיניים על הספינה", המשיך לפרט, "אבל מותר לנו להשתמש בהם רק אם פורצת מלחמה עולמית עם הרוסים".
ואז קטע את שטף דיבורו לרגע, הביט בנו במבטו החודר וספק ביקש ספק התרה בנו לשמור על הסודיות, כפי שתואר בפתיח שלעיל.
הבטחתי שלא נספר, ועמדתי במילתי עד עצם היום הזה, ארבעים וכמה שנים מאז שהייתי לשותף סוד.
בחדרה עלתה נערה בעלת הופעה סימפטית והתיישבה לצידו של הג'נרל. כנראה שב"נייווי" חינכו אותו להיות קצין וג'נטלמן, כי הוא פטפט עמה בקלילות ואפילו גרם לה, וגם לנו, לחייך מדי פעם.
דוד פ' היה שתקן מאז ומעולם, ואילו אני…, אני החלטתי שהרבה יותר בטוח לא להשמע לגלגני או עויין, אבל גם לא ידידותי מעבר למינימום שהנימוס חייב. בכל זאת, לך תדע… לכן הסתפקתי בהנהונים מלאי הערכה לסיפורים על מעלליו במרחבי הים הקריבי.
כשהרכבת עצרה בתחנת נתניה קמה הנערה ממקומה וצעדה לכוון דלת היציאה, ואני מלמלתי, בלי שום כוונה מיוחדת, "דווקא בחורה נחמדה מאוד".
לשותפנו לנסיעה זה הספיק. הוא זינק ממקומו בצעקות "הלו! הלו!", רץ אחר הנערה, תפס אותה בזרועה וספק הוביל ספק גרר אותה בחזרה למושב שלנו: "הוא רוצה את הטלפון שלך".
זה היה שיעור מביך בגינונים ובהליכות. התנצלתי בבושת פנים והפצרתי בו שיניח לה לרדת לפני שהרכבת תתחיל לנסוע והיא תילכד בה. הוא נעתר והיא, למרבה המזל, הספיקה.
בשלב זה הסתיימה השיחה. ידידנו השעין את ראשו על מסעד המושב ונראה כמנמנם.
כבר החשיך כשהרכבת הגיעה לארלוזורוב. כשקמנו כדי לרדת לחש לי דוד פ': "בוא נסתלק מפה מהר, לפני שהוא יתלווה אל אחד מאיתנו הביתה".
מלמלנו "שלום" חטוף והלכנו בצעדים מהירים ובלי להסתכל אחורנית לתחנה של קו 12. האוטובוס כבר המתין בתחנה. ליד ההגה ישב לא אחר מאשר נח רזניק, כוכב העבר של מכבי תל-אביב ונבחרת ישראל, אבל זה כבר סיפור אחר.
לא ראיתי אותו יותר. מי יודע להיכן הובילו אותו חייו? האם בחזרה למוסד הסגור, שככל הנראה נמלט ממנו בבוקרו של אותו יום חמישי? או שאולי באמת חזר אל ספינת הטילים שלו שעגנה באחד מנמלי הים הקריבי, וזאת לפני שפג תוקף החופשה שקיבל? כולי תקווה שכך היה, ושלא איחר והפך ל-AWOL – "נפקד" בשפת הצי שבו שרת – עבירה חמורה ביותר שמומלץ שלא להכשל בה, כי שמה מי שנפקד, חביבי, אין חוכמות. ישר כדור בראש!
פברואר 2014