1. יושרה
כבן ארבעים וחמש היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה באותה עת, ומראהו כמראה בן השבעים. שחוחות היו כתפיו וכפוף היה גבו, הן מיראת שמיים והן משום סלידתו המוצהרת מכל פעילות גופנית. חרוש קמטים היה מצחו וסטיפי אבעבועות היו פניו. אניצי ליחה שנתייבשה ניתלו מקצה חוטמו ודבלולי דונג שנתאלח נקוו באפרכסות אזניו. גלים של עוויתות בלתי רצוניות חלפו מדי פעם בפניו ובצווארו, ועיניו מצמצו ללא הרף מבעד לעדשות העבות של משקפיו.
ירא שמיים היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה. בארץ הולדתו, כך נהג לספר, היו הוא והוריו מבלים את הלילה לפני חנותו של הקצב כדי לקנות בשר משחיטה כשרה בטרם יפציע השחר. על כן נטר טינה עזה כלפי כלל התנועה הקיבוצית משום שבקיבוץ, שבו שהה מספר ימים לאחר עליתו לארץ, נהגו למלוק את ראשי התרנגולות המיועדות למאכל במקום לשחוט אותן כדת משה וישראל, וזאת למרות שלפני כן הובטח להוריו שבקיבוצים נהג מטבח כשר.
אמון היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה על קיום המצוות, קלות כחמורות. בצומות ה"קטנים" של י' בטבת וי"ז בתמוז, ועל אחת כמה וכמה בט' באב, הקפיד שלא להיראות בחדר האוכל של מקום עבודתו. את רעבונו היה שובר אצל מכתבתו בכריכים שהביא מן הבית.
בבקרים השכים המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לפני הנץ החמה, ויתר על תפילת שחרית ואץ אל מקום עבודתו כדי להעביר את השעה שלפני הגעת עמיתיו בשתיית קפה ובאכילת כריכים עתיקים שהוצנמו, בעוד הדקות החולפות נרשמות בחשבון השעות הנוספות שעליהן דיווח בנאמנות.
יעילות היתה הקו שהנחה את יום עבודתו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה. את פרק הזמן שבין השעה שמונה ושלושים, שבה נפתחו מרבית משרדי הממשלה ובתי העסק, לבין השעה עשר, הקדיש דרך קבע להתקשרויות טלפוניות לצורך הסדרת ענייניו האישיים – פיננסיים ואחרים. טלפונים ניידים לא היו בנמצא באותם ימים, ועל כן השתמש המהנדס חובש הכיפה הסרוגה בטלפון שבמשרדו. איש של יושרה ועקרונות היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה, ועל כן לא ניהל שיחות טלפון קצרות וחטופות, בקול חרישי ובדלת סגורה, אלא שיחות ארוכות וממצות, בראש מורם ובקול מרעים ובדלת פעורה לרווחה, למען יישמעו כולם ויִרְאו ואולי גם יִרָאו.
בור גמור היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה בהלכות היהדות. דבר לא ידע על מקורן של התפילות שבמילמולן השתבח, ומתורת דברי הימים של עמו – עם הסגולה, כדבריו – רחק כמפני דבר עבירה. כשנשאל פעם מדוע אינו משלים את הידע, דוגמת מקרא, משנה וגמרא, שרכישתו נמנעה ממנו בגולה עקב גזירות מלכות הרשעה, היה מחייך את חיוכו האבהי וללא אומר ממהר אל מקום עבודתו הנוסף, שבו צבר תוספת צנועה לשכרו בתמורה להדרכת תלמידי תיכון ב"פרוייקטים" מעין-הנדסיים. עם זאת לא חסך המהנדס חובש הכיפה הסרוגה את שבטו ממערכת החינוך החילונית שלא הנחילה לילדי עמיתיו, כך גרס, ידע נאות בהלכות היהדות. כשמחה אחד מאותם עמיתים וטען שבחינוך הממלכתי כלולים גם כלולים לימודי יהדות ומסורת, סירב המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לקבל את דבריו, וכהוכחה הציג לעמיתו זה שאלה קשה ביותר ביהדות. ייכבד נא העמית וימנה את ארבעת המינים. כשמנה אותם העמית מניה וביה, ואף העמיק והסביר שלאתרוג יש טעם ויש ריח, ללולב יש טעם ואין ריח וגו', כמאמר חז"ל, הביט בו המהנדס חובש הכיפה הסרוגה בתמיהה, משום שהוא עצמו לא שמע דרש זה מימיו.
בנושא אחד לא ידע המהנדס חובש הכיפה הסרוגה כל פשרות: קדושת ארץ ישראל השלמה. "שלי היא", פסק ולא יסף. אמנם כשהגיעה שעתן של בנותיו לנסוע לטיול בית ספר לירושלים המאוחדת שיתף את חבריו לעבודה בלבטיו האם מן התבונה הוא להרשות להן לנסוע, משום פיקוח נפש, ולבסוף בחר בקדושת החיים. את הקו הירוק לא חצה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה מעולם, כי הקפיד לקיים את המאמר "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד".
משוכנע היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה בחכמתם העילאית של בני עמו. "הנה, למשל, למה היהודים חכמים?" היה פותח בהסבר, שהניח את הטעון הוכחה כנתון מראש. אשר לו עצמו, מומחה גדול היה בתחבולות קטנות שנועדו לשפר את הכנסתו. המפוארת והמתוחכמת שבכולן היתה שיטתו להגדיל את הכנסתו הפנויה באמצעות דיווח כפול לביטוח הלאומי על שירות מילואים. כה מורכבת וכה סבוכה היתה השיטה, ונבנתה בזהירות על מספר רב של דרישות קדם והנחות יסוד, עד שכל ניסיון להסבירה במסגרת טקסט זה יתיש את הקורא עד כלות כוחותיו, סבלנותו ויכולת התפיסה שלו. על כן יובא ההסבר בפרק נפרד שידון בעסקי פרנסה, ושיוקדש כולו לחריפותו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה ומתוך כך יהווה, תוך יישום פשוט של שיטות ההיסק "מן הפרט אל הכלל" ו"קל וחומר", גם הוכחה נחרצת לטענתו על חוכמתם האינסופית של היהודים.
2. משפחה
נשוי היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לאשה גבוהת קומה ובריאת בשר ממוצא רוסי, שאף היא התהדרה בתואר הנדסי. כשחיזר אחריה, ניצל המהנדס חובש הכיפה הסרוגה את חריפותו כדי לוודא את גילה האמיתי. מחמת נימוסיו הטובים לא שאל את השאלה העדינה ישירות, אלא ניתב את השיחה לרודן הסובייטי סטאלין, וכבדרך אגב שאל אותה באיזו כתה למדה כשנפטר. לאחר מכן השתמש בידע המתמטי העשיר שרכש בלימודי ההנדסה כדי לחשב את גילה של בחירת ליבו ולוודא שהמידע שמסרה לו בענין אכן היה מדויק.
אשת חייל היתה אותה אשה, וידה רב לה בכל מלאכות הבית. פעם, כשהגדילה עשות וצבעה את משקופי הדלתות בדירתם, ניתזה טיפת צבע שמן על משקפיה. נטלה אותה אשת לפידות פיסת נייר זכוכית ושייפה מן העדשה המוכתמת את הצבע יחד עם חלק מן העדשה עצמה, דבר שגרר הוצאה כספית ניכרת עקב הצורך שנתעורר לרכוש עדשה חדשה. לשאלה מדוע לא ניסתה אשתו להשתמש בממיס דוגמת טרפנטין לפני שפנתה אל נשק יום הדין לא מצא המהנדס חובש הכיפה הסרוגה מענה.
באחד הימים נָגְפה אשתו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה את חטמה עד זוב דם כשנתקלה בקיר מקירות ביתם. ייתכן שהדבר נשמע מוזר במקצת, אך כל מי שהכיר את בני הזוג הנאה הזה לא הטיל ספק באמיתות המעשה. משנתקשו בני הזוג לעצור את הדימום בכוחות עצמם, פנו אל חדר המיון הסמוך. החוק חייב את הרופא המטפל לברר את נסיבות הפציעה, וכששמע את סיפור המעשה – כך תיאר המהנדס חובש הכיפה הסרוגה עצמו – זרק בהם מבט חשדני, ורשם בטופס המיועד לכך ש"לטענתו נפגעה אשתו כשחוטמה פגע בקיר". למען הסר כל ספק, יהא ברור וידוע כי כל מכריו ומיודעיו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה האמינו לטענתו זו, משום שרחוק היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה מכל מעשה אלימות כרחוק מזרח ממערב.
3. הלכה
בראשית שנות התשעים, לאחר נפילתו של מסך הברזל, הגיע לארץ גל עליה גדול מרוסיה. רבים שהיו להם קרובי משפחה מעבר למסך הברזל, שהקשר עמם נותק למשך עשרות שנים, שמחו עד בלי די כשאותם קרובים רחוקים הופיעו לפתע בשערי ארצנו. אחד מאותם בני מזל שזכו בדודנים חדשים היה ממונהו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה, צעיר נמרץ, ענייני וספורטיבי כבן ארבעים וחמש. סבו וסבתו של הממונה עלו לארץ בשנת אלף תשע מאות עשרים ואחת יחד עם חמישה משמונת ילדיהם. שלושת האחים הבוגרים לא הורשו אז לצאת מברית המועצות, ובמהלך שנות השלושים נותק לחלוטין הקשר עמם. קשר מכתבים עם אחד האחים – דודו של הממונה – התחדש בשנות השישים. הדוד אמנם נפטר לפני נפילתה של ברית המועצות, אבל בשנת אלף תשע מאות ותשעים הגיע בנו של אותו דוד לארץ עם משפחתו. מדרך הטבע חלק הממונה את שמחתו על איחוד המשפחה עם חבריו לעבודה, שבהם נכלל פקודו המסור, המהנדס חובש הכיפה הסרוגה.
ימים לא רבים לאחר מכן, כשהממונה ישב אצל שולחן עבודתו, נכנס המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לחדר. הממונה חש מיד שהמהנדס חובש הכיפה הסרוגה מוטרד בבעיה קשה וייתכן שאף דיסקרטית, ולכן חייך אליו חיוך מעודד והציע את עזרתו.
"תגיד", פתח המהנדס חובש הכיפה הסרוגה כשהוא מגניב מבטים זהירים על סביבותיו, "הבן דוד הזה שלך, זה שבא מרוסיה, …???”
שלוש הנקודות שלעיל ושלושת סימני השאלה שאחריהן באו לסמל את תנועת ידו הימנית של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה. היתה זו תנועת קיצוץ, או עריפה, משהו בסיגנון מהלומת קראטה, והיא לוותה בזקיפת גבות בהבעה של שאלה.
"מה?" לא הבין הממונה.
"הבן דוד הזה שלך", חזר המהנדס חובש הכיפה הסרוגה בסבלנות, כשהוא חוזר על תנועת הקראטה, "עשו לו?"
האסימון נפל בראשו של הממונה. גם הממונה עצמו כמעט שנפל מכסאו. יש לציין שהממונה היה ארך רוח וסובלני הרבה מעבר לממוצע, משום שהיה זה אך בלתי אפשרי להיות ממונה על אדם ואפילו על חפץ דומם כלשהוא באותו מקום עבודה למי שלא ניחן באורך רוח ובסובלנות רבים בהרבה מן הממוצע. אבל הפעם גם הוא איבד את שיווי משקלו. מה עונים על שאלה כזאת?
"לא יודע", הפטיר לבסוף, "לא דיברנו על זה".
"אה", אמר המהנדס חובש הכיפה הסרוגה באכזבה גלויה, והוסיף, "כי אלה שלא עשו להם, אז כשהם באים לארץ מסדרים להם".
כאן בכל זאת איבד הממונה מעט משליטתו העצמית ושאל "לכולם? או רק למי שרוצה?"
"מי שלא רוצה כנראה שלא עושים לו", ענה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה מניה וביה, "כי אחרת ר"ץ כבר היתה עושה מזה עניין".
ר"ץ היתה אז מפלגתם של יוסי שריד ושולמית אלוני, שנואי נפשם האולטימטיבית של כל חובשי הכיפות, סרוגות ואחרות, לרבות המהנדסים שבהם. ואין לנו ברירה אלא להסכים עם המהנדס חובש הכיפה הסרוגה שלו היו "מסדרים" לעולים בלי הסכמתם, סביר מאוד שר"ץ אכן היתה עושה מזה עניין.
עקב חיבתו המוצהרת למסורת ישראל, לא התאפק הממונה וחלק את הסיפור המיוחד הזה עם עמיתו נ', שהיה קצת פחות פוזיטיבי בנושא. בהזדמנות הראשונה שבה פגש נ' את המהנדס חובש הכיפה הסרוגה שאל אותו בארשת רצינית באם שמע על ההמצאה החדשה של יחידת הפיתוח של משטרת הגבולות.
"איזו המצאה"? שאל המהנדס חובש הכיפה הסרוגה.
"העורלומטר", ענה נ'.
"עורלו… ?" לא הבין המהנדס חובש הכיפה הסרוגה.
"עורלומטר. זה מכשיר שנראה כמו גלאי מתכות רגיל, אבל כשעובר דרכו מי שלא נימול הוא מצפצף".
המהנדס חובש הכיפה הסרוגה חשד – ובצדק – כי נ' מנסה להתל בו, ולכן נמנע מלהשיב. נ', מצידו, המשיך ופיתח את הרעיון: הציפצוף של אותו "עורלומטר" אמור היה להזעיק זוג גברתנים שיתפסו את החשוד בשני צידיו, ועוד גברתן שלישי, מצוייד במאכלת או בגיליוטינה בגודל המתאים, שיכניס בו במקום את הקרבן בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ר"ץ או לא ר"ץ. אלא שלמרבה הצער לא יצאה היוזמה הברוכה הזאת מן הכוח אל הפועל.
לו אך ידע יוסי שריד כיצד הוא ועמיתתו שולמית אלוני, בעצם קיומם וקיום ר"ץ מפלגתם, טירפדו את קיצוצם הכפוי של כמה מאות אלפי עולים מחבר העמים, ודאי היה מסיים את הקריירה הפוליטית שלו בתחושה שהשיג משהו במהלכה.
4. פרנסה
משכורתם של העובדים באותו מקום כללה תוספות שונות ומשונות, למין "אחזקת רכב" פיקטיבית, דרך "אחזקת טלפון" פיקטיבית לא פחות, ועד תוספות תפקיד זרות ומוזרות – אף כי לא הגיעו במוזרותן ל"תוספת הבושה" שדרשו, ואולי גם קיבלו באותן שנים, עובדי מס ההכנסה. השכר לשעת עבודה, לעומת זאת, היה נמוך מאוד, וחל עליו מס ההכנסה השולי. מס ההכנסה באותן שנים אפלות היה גבוה עד כדי גיחוך, וכל שכיר במדינה שלא היה על גבול העוני שילם מס שולי של חמישים וחמישה אחוזים ולפעמים יותר, כך שלא היתה כל כדאיות כלכלית בעבודת שעות נוספות. בדרך כלל עבדו בשעות הנוספות רק צדיקי הדור שמשימותיהם חייבו אותם לכך, או עמיתיהם מוכי הגורל שהעדיפו את השהייה במקום העבודה על הסבל הנפשי העמוק שגרם להם הבילוי בחיק משפחתם.
באחד מאותם ימים רחוקים וקודרים גילה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה סעיף אלמוני בהסכם עבודתו שקבע כי "יוכל עובד לבקש ממעסיקו להמיר את התשלום עבור עבודה בשעות נוספות בשעות חופשה". מאז הקפיד לבקש ממעסיקו שכל השעות הנוספות שהשקיע בעבודה, לרבות אותן שעות בוקר שהוקדשו לשתיית קפה ואכילת כריכים מוצנמים בני יומם, ושעות אחר הצהריים שהוקדשו להאזנה לרדיו תוך המתנה לפקק התנועה בשערי מקום העבודה שיתפוגג לו, יתוספו למאזן ימי החופשה שצבר.
כשיצא המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לחודש מילואים שהוקדש לשמירות בבסיס צבאי סמוך, הופתע הממונה עליו לגלות, שמקץ יומיים בלבד של שירות מילואים כבר הופיע פקודו ירא השמיים לעבודה. המהנדס חובש הכיפה הסרוגה רמז שקיבל יום חופש מן הצבא לאחר שלוש משמרות ארוכות של שמירה, ומאחר שהנושא שעבד בו היה יקר מאוד לליבו, החליט לוותר על שינה ועל בילוי עם בנותיו הפעוטות ולבוא במקום זאת לעבודה. המסירות העמוקה שגילה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה נגעה לליבו של הממונה, שהשתכנע סופית שאכן אין דבר שישווה לפטריוטיזם הטוטאלי של בחורינו המצויינים חובשי הכיפות הסרוגות.
כל זאת עד שבא יומו של הממונה עצמו לצאת לשירות מילואים, שבו פגש, הו, מה קטן הוא עולמנו, מכר ותיק של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה. כשנתגלה לממונה ששותפו לאוהל ופקודו בעבודה מיודעים זה לזה, לא חסך בשבחים אודות מסירותו המופלאה של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה, ולראיה הביא את סיפור המילואים והעבודה בימי החופשה מן המילואים.
אז אתה באמת משוכנע שמדובר כאן בצדיק הדור, חסיד אומות העולם? גיחך השותף. הרי אני לימדתי אותו את הטריק הזה.
טריק? איזה טריק?
במקום למסור את האישור על שירות המילואים ישירות למעסיקו – הסביר השותף לאוהל – כדי שהמעסיק יוכל לגבות, כמקובל, את החזר המשכורת מן הביטוח הלאומי, ניצל המהנדס חובש הכיפה הסרוגה פירצה בנהלי הדיווח1 וביקש את ההחזר ישירות מן הביטוח הלאומי. למעסיקו לא דיווח כלל על שירות המילואים אלא זקף את היעדרותו מן העבודה לחשבון חופשתו, ועל כן קיבל גם מן המעסיק וגם מן הביטוח הלאומי את משכורתו המלאה על כל תוספותיה. כתוצאה זכה וקיבל המהנדס חובש הכיפה הסרוגה, כל אימת שיצא לשירות מילואים, שתי משכורות מלאות במקום משכורת אחת; ומכאן גם יובנו ביקוריו במקום העבודה כל אימת שקיבל יום חופשה מן הצבא, ביקורים שמטרתם היתה לחסוך בצריכת ימי החופשה שנצברו לזכותו.
ישאל הקורא: והלא, לכאורה, הכל כשר. הרי זכאי היה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה להחזר המשכורת עבור שירות המילואים שלו, והרי ימי החופשה שדיווח עליהם למעבידו נצברו, לפחות לכאורה, כדין, ואם כן, מה לא בסדר?
הכל אכן בסדר, למעט העובדה שבמקום הפרוטות שהיה המהנדס חובש הכיפה הסרוגה מקבל עבור השעות הנוספות שבהן שהה במקום עבודתו, נמצא מקבל משכורת מלאה ונדיבה שכללה את כל ההטבות הנילוות, פיקטיביות ואחרות, דהיינו, לפחות כפליים. ומי ששילם את ההפרש היתה מעסיקתו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה, כלומר מדינת ישראל בכבודה ובעצמה, זו שאת אהבתו ומסירותו חסרת הגבולות כלפיה לא פסק המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לתאר, תוך שהוא מקפיד להוקיע את אלה שבנאמנותם ובמסירותם למדינה הטיל ספק.
הממונה, שהשכלתו התמצתה בתואר שני בהנדסה ותו לא, התקשה תחילה לעקוב אחר ההסבר הפתלתול. כשהצליח לבסוף להבינו, שב אל ביתו ואל מקום עבודתו ובפניו בעיה חמורה: מה יעשה לכשתגיע שוב שעתו של המהנדס חובש הכיפה הסרוגה לצאת לשירות מילואים? והלא ימי החופשה שיתבקש הממונה לאשר יהיו פיקטיביים? האם להסגירו למלכוּת? ואז האם לא יהיה בכך משום "דין מוסֵר"?
איש מצפוני עד מאוד היה אותו ממונה, ועל כן סבל התחבטויות רבות וקשות בגלל בעיה מוסרית עמוקה זו. לבסוף פתר אותה בדרך הקלה – הוא פרש ממקום עבודתו והיגר למדינות הים. המהנדס חובש הכיפה הסרוגה, מאידך, המשיך לשרת את עמו ואת מדינתו, באותה מסירות שאיפיינה אותו, עוד שנים רבות לאחר מכן, למגינת ליבם של כל הנוגעים בדבר.
ספטמבר 2009
הערות:
1 ה"פירצה" התאפשרה רק למי שעבד ביותר ממקום עבודה אחד, משום שהצבא סיפק רק עותק אחד של האישור על שירות המילואים, ולכן רשאי היה העובד למסור את האישור המקורי למקום עבודתו המשני ולבקש "מחוסר ברירה" את החזר השכר של מקום עבודתו העיקרי ישירות מן הביטוח הלאומי, בתמורה לעותק מצולם של האישור.