יהודה זאב נופך חי בעיר מינסק שבאימפריה הרוסית במחצית השניה של המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים. הוא היה מורה, סוכן נוסע ופעיל ציוני.

בנו של יהודה נופך, יצחק, היה משפטן, ונודע בשעתו כ"שופט השלום הראשון של תל אביב".

מפעלו המרשים ביותר של יהודה נופך היה הקמתו של בית ספר מקצועי מודרני לנערים יהודיים במינסק, שהכשיר אותם במלאכת הנגרות והמסגרות. בנוסף לכך, ככל עסקן ציוני מן המנין, נאם, התרים והשתתף בכנסים ובקונגרסים ציוניים.

יצחק נופך היה, בצעירותו, פעיל ציוני נלהב בסנט פטרסבורג ובאיסטנבול, ובניגוד לפעילים ציונים נלהבים אחרים, אף הגשים את הרעיונות שהטיף להם ועלה לארץ.

***

המירשתת לא נטתה חסד ליהודה וליצחק נופך. אין במרחביה שום איזכור ייחודי – דוגמת ערך ב"ויקיפדיה" או במאגר מידע אינטרנטי אחר – של יהודה או של יצחק. אמנם כל אחד מהם מוזכר פה ושם באתר כלשהו, ולפעמים כולל האיזכור גם "היפר-קישור" אל שמו של יהודה או של יצחק, אבל כל הקישורים האלה ריקים.

***

יהודה נופך היה אביה של סבתי, יצחק היה אחיה, והסיבה שגרמה לי להיזכר בהם היתה תמונות אחדות של יהודה, של יצחק ושל בני משפחותיהם, שהורישה לי אמא. רוב התמונות הן בנות יותר ממאה שנים, ואין בנמצא עותקים נוספים שלהן, דבר שהטיל את האחריות למניעת אובדנן על כתפי. לכן החלטתי להעלות את התמונות למירשתת במסגרת אתר זה, ובאותה הזדמנות להשלים את החסר ולהוסיף גם ביוגרפיות קצרות של השניים.

***

המקור הכתוב היחיד על יהודה נופך הוא פרק הנושא את שמו בספר "אנשים וסופרים" מאת ש.ל. ציטרון, שיצא בוילנה בשנת 1922, והועלה בשלמותו למירשתת במסגרת "פרוייקט בן יהודה". המקור הכתוב היחיד על יצחק נופך הוא ערך הנושא את שמו ב"אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו" מאת דוד תדהר שגם היא הועלתה בשלמותה למירשתת. מידע מועט נוסף על יצחק נופך יש בערך "מרים נופך" ב"ויקיפדיה" שמוקדש לאשתו, שהיתה רופאת עיניים בירושלים ובתל אביב, ושדווקא היא זכתה לערך ייחודי משלה. הביוגרפיות הקצרות שהוספתי לתמונות נלקחו ממקורות אלה, בנוסף לידע אישי שאיפשר  להשלים חֲסָרִים, כמו מידע על משפחתו של יהודה נופך, שאינו מתועד בשום מקום.

"תעלומה" רבת שנים שנפתרה באקראי תוך חיפוש המידע קשורה לפרוטומה של יהודה נופך. על התמונה רשום, באותיות קיריליות, שם הפַּסָּל: "מ. מוּרוֹ". רק לאחרונה איתרתי ב"ויקיפדיה" את הפסל והצייר משה מוּרוֹ, גם הוא יליד מינסק, ולאחר מכן מורה ב"בצלאל" בירושלים, ובכך נסגר עוד מעגל.

יהודה זאב נופך
באחד עשר אלף המילים שהקדיש ש.ל. ציטרון ליהודה נופך בסיפרו, הוא גיבב אינספור מעשיות ואנקדוטות, שחלקן אפילו משעשע במקצת, ולעומת זאת לא טרח לציין את מקום לידתו, את תאריך לידתו, את תאריך פטירתו ופרטים כלשהם על משפחתו. אבל מהצלבה של מספר ציטוטים מן הספר ומ"כפל כתובה" שכתב אביו של יהודה נופך, ניתן לקבוע שנולד במינסק, מתי שהוא בין 1843 ל-1850.

לאחר שסיים ללמוד ב"בית המדרש לרבנים" בוילנה בשנת 1873, שב נופך למינסק, והתפרנס מהוראת השפה הרוסית ותורת החשבון לנערים ולנערות. בתקופה זו "נסחף אחר דעותיהם של סופרים רדיקליים רוסיים" ואפילו הצטרף לאגודת סתרים סוציאליסטית של מפלגת "העם והחירות" (Narodnaya Volya –  "רצון העם", ברוסית). הוא הטיף לסוציאליזם בכל הזדמנות: בקרב תלמידיו, בביקורים שערך בבתי מלאכה ובדרשות שנשא מדי פעם בבית הכנסת בשבתות, שבהן הטיף לפועלים יהודים להתקומם נגד מעסיקיהם.

במקביל לעבודתו ה"רישמית" כמוֹרה, החל נופך ללמד, בחשאי, גם תלמידי ישיבה את "שפת המדינה" (רוסית) ואת תורת החשבון – מעין "לימודי ליב"ה" של פעם. אותם תלמידי ישיבה שמאסו בחיי הבטלה והבוּרות התגנבו אל דירתו בשעות מאוחרות כדי לקבל שיעורים, ובנוסף לרוסית ולחשבון המשיך נופך גם בהטפותיו הסוציאליסטיות.

ריבוי הצעירים שחיפשו השכלה גרם לנופך ליזום הקמת בית ספר מקצועי לנערים יהודים במינסק, ובהיותו, מאז ומעולם, שתדלן בלתי נלאה, שיכנע אחדים מעשירי הקהילה לתרום למיזם. בית הספר שהקים וניהל החל את דרכו בחדר שכור, אבל עד מהרה עבר לבנין גדול שהכיל אולמות ומכונות לנגרות ולמַסגרוּת. כדוגמה אישית לתלמידיו, התמחה נופך במלאכת הכפיים ובעיקר במסגרוּת: "עברו שנה ושנתים ונופך עצמו רכש לו ידיעה גדולה בכל מקצעות-המלאכה הנלמדים בבית-הספר. את מלאכת המסגר ידע על בוריה ולעומקה כאחד האומנים המצוינים. ולא עוד, אלא שגם עמד לו כשרונו להמציא תכניות לענפי-עבודה חדשים בברזל ובעשת." אפילו הממשלה הרוסית הכירה בפועלו של בית הספר, והעניקה לו ולמנהלו "מטבעות (כלומר: מדליות) זהב וכסף" על איכותם הגבוהה של המוצרים שתלמידי בית הספר הציגו בתערוכות שונות.

בית הספר הוקם כשנתיים לפני הפרעות האנטישמיות של 1881 בדרום רוסיה, כלומר בסביבות שנת 1879. הפרעות היו בבחינת קריאת השכמה לנופך, שנטש, באחת, את רעיונות הסוציאליזם, והפך לפעיל בתנועת "חיבת ציון".

באמצע שנות השמונים של המאה התשע עשרה ביקר אליעזר בן-יהודה במינסק, "כדי לאסוף חותמים על עתונו 'הצבי'". בעקבות הביקור החל נופך להטיף לרעיון של החייאת הלשון העברית, ומהר מאוד הפכה העסקנות הציונית לעיקר פעילותו. ככל הנראה שמסיבה זו "הוא התפטר ממשמרתו בתור מנהל בית-הספר למלאכה ונעשה סוכן נוסע בתחום ומחוץ לתחום (הכוונה ל"תחום המושב") מטעם בית-חרשת גדול למעשה מכונות בגרמניה", תוך שהוא מנצל את הנסיעות המרובות שהעבודה תבעה כדי להטיף לציונות, ולמכור "שקלים" בכל קהילה יהודית שעבר בה.

בשנת 1910 ביקר יהודה נופך בארץ ותר את המושבות היהודיות הראשונות שכבר קמו בה. הוא אף קנה מגרש בירושלים, שבסופו של דבר הופקע על ידי מדינת ישראל…

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, היה נופך פעיל בפעולות הסיוע לאלפי הפליטים היהודים שהציפו את מינסק:  "סידור מעונות, עריכת בתי-תמחוי, ריצות שאינן פוסקות מרחוב לרחוב לפקח על אספת כספים, מיני-מזונות, בגדים ולבנים בשביל הגולים."

נופך סבל ממחלת הסכרת. בשנת 1918 נכרתה רגלו הימנית עקב המחלה. בשנת 1920 נכרתה רגלו השמאלית.

יהודה זאב נופך נפטר במינסק בספטמבר 1921 – זאת על פי נכדתו, הדודה ציפה, שזכרה שנפטר בחודש שבו היא, אמה בלה ואחיותיה יצאו מן העיר אסטרחן שעל נהר הוולגה בדרכן להצטרף אל אביה, ישראל קפלן, שעלה לארץ חודשים אחדים קודם לכן.

משפחתו:

שם אשתו של יהודה זאב נופך היה דאשה, ולזוג היו ארבעה ילדים: הבכור מרדכי (מקס), בת בשם דינה שנישאה לפלוני בשם יואל רובין, הסבתא בלה ובנו הצעיר יצחק.

בלה ויצחק עלו לארץ עם משפחותיהם. לבלה ולבעלה ישראל קפלן היו שמונה ילדים. ליצחק נופך היתה בת אחת.

ילדיו האחרים של נופך, מרדכי ושושנה, נותרו בברית המועצות. לבנו מרדכי היו שני ילדים: גרישא (צבי) וסשה (אלכסנדר). גם לבתו דינה היו שני ילדים: עמנואל ושושנה. הקשר עם מרדכי, דינה ובני משפחותיהם ניתק בתקופת הטרור של סטאלין בשנות השלושים, ומאז אבדו עקבותיהם. ככל הנראה נרצחו כולם בשואה.

התמונות:

יהודה נופך ושלושה מנכדיו. משמאל: עוזיאל קפלן, בנה הבכור של בלה, עמנואל ושושנה רובין, ילדיה של דינה. מינסק, 1898

 

משמאל לימין: סשה (בנו של מרדכי), יהודה נופך, מרדכי נופך, גרישא (בן מרדכי) ויצחק נופך. מינסק, בסביבות 1904.

 

יהודה נופך ובתו בלה קפלן. מינסק, 1905

 

משמאל לימין: דאשה, אשתו של יהודה נופך, בתם, בלה קפלן, יואל דוד, בנה של בלה, ויהודה נופך. מינסק, 1910

 

                                                                                

 

                          פרוטומה של יהודה נופך, מאת הפסל יליד מינסק (ולאחר מכן מורה ב"בצלאל" בירושלים), משה מוּרוֹ. 

 

בנוסף לתמונות מובאים, ב"אסופת המסמכים" שבאתר זה, שני מסמכים שקשורים ליהודה זאב נופך:
"כפל כתובה" שכתב אביו בשנת 1842
גלויה ששלח יהודה נופך אל י.ל. אפל בוילנה ביולי 1897, ערב הקונגרס הציוני הראשון

 

יצחק נופך
יצחק נופך נולד ב-28.1.1879 במינסק שבאימפריה הרוסית. אביו, יהודה זאב נופך, היה חילוני מסורתי, ויצחק נופך שילב לימודים בגימנסיה כללית עם לימודי יהדות. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה למד משפטים ולשונות המזרח באוניברסיטת סנט פטרסבורג. בשנת 1904 עבר לאיסטנבול, שבה למד באוניברסיטה את השפה ואת המשפט הטורקי, כדי להכשיר את עצמו לעליה לארץ, שהיתה אז חלק מן האימפריה העותמנית. בשנת 1908 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת איסטנבול.

יצחק נופך נשאר באיסטנבול עד שנת 1914, ועבד כיועץ המשפטי של לישכת המסחר הרוסית. במקביל היה מעורב בפעילות ציונית ובסיוע לעולים שעלו לארץ דרך טורקיה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה נופך, כאזרח של מדינת אויב (רוסיה) לאנקרה. לאחר המלחמה עלה לארץ ועבד כעורך דין בירושלים. לפי אחד המקורות עלה לארץ בשנת 1919 "עם בני ביתו". לפי מקור אחר מצויין שאשתו עלתה לארץ עם בתה בשנת 1913 ועבדה מספר שנים כרופאת עיניים בירושלים, ובעלה יצחק הצטרף אליהן בארץ רק בשנת 1918.

בשנת 1921 מונה על ידי ממשלת המנדט לשופט שלום ביפו, ובשנת 1923 לשופט שלום בתל אביב.

כשבלה קפלן וילדיה עלו לארץ, בסוף שנת 1921, קיבלו מרים ויצחק נופך את פניהם ביפו. יצחק, שכבר היה שופט שלום ביפו, עזר להם (ב"פרוטקציה"!) לקצר את זמן שהותם במתקן ה"קרנטינה" (הסגר) ששלטונות המנדט הבריטי חייבו כל מהגר לשהות בו, ככל הנראה כדי לוודא שלא היה נגוע במחלה מידבקת כלשהי. אחר כך אירחו אותם מרים ויצחק מספר ימים בביתם בתל אביב, לפני שהמשיכו לחברון שבה ניהל בעלה של בלה, ישראל קפלן, את בית הספר היהודי.

יצחק נופך נפטר ב-22.6.1929 בפאריס, שאליה נסע לטיפול רפואי. ביום ג', ה-25.6.29 נערכה לו אזכרה מטעם עירית תל אביב ואגודת עורכי הדין בחצר הגימנסיה "הרצליה". הוא הובא למנוחות ב-2.9.1929 בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.

משפחתו:

יצחק נופך נישא לרופאת העיניים מרים שפרנוב, ילידת טיבליסי שבגיאורגיה, שאותה הכיר בתקופת לימודיו באיסטנבול. ליצחק ולמרים נופך היתה בת אחת, חמדה נופך-מוזס, עורכת דין ומייסדת השבועון "לאשה". לחמדה היו שני בנים: יצחק ואהרון-שמואל. לימים שינה הנכד יצחק את שם משפחתו מ"מוזס" ל"נופך-מוזס" כדי לשמר את שם סבו.

התמונות:

יצחק נופך במדי תלמיד גימנסיה (עומד) ואחיו הבכור מרדכי. מינסק, בסביבות שנת 1895

 

יצחק נופך (במרכז), אחיו מרדכי (מימין) וחבר. סנט פטרסבורג, 6 בפברואר 1902

 

משמאל לימין: סשה (בנו של מרדכי נופך), יהודה נופך, מרדכי, גרישא (בן מרדכי) ויצחק נופך בתקופת שבה למד יצחק נופך באוניברסיטה בסנט פטרסבורג. מינסק, בסביבות 1904.

 

ההלווייה של יצחק נופך, תל אביב, 2 בספטמבר 1929

 

מרץ 2018