כשהתעוררה, במהלך עבודת הפיתוח, בעיה טכנית קשה במיוחד, וכשכל הנסיונות למצוא לה פתרון פשוט ומהיר או לעקוף אותה לא צלחו, הגענו למסקנה שרק מומחה יוכל, אולי, לסייע בענין. ואכן, בוקר אחד, קרא לי מנהל הפרוייקט למשרדו, ושאל אם זכור לי מדען כלשהוא מתקופת לימודי בטכניון, שיוכל, אולי, לעזור לפתור את הבעיה.
תחום המומחיות הנדרש לא נחשב מלהיב מבחינה טכנית, ובתקופת הלימודים אפילו חשבתי שהיה מסובך, משמים ומייגע. אישית הסתפקתי בשעתו רק בלימודי החובה שניכפו עלינו באותו נושא; אבל זכרתי שמְתֵי מעט בחרו בקורסים בעלי שמות מעוררי יִראָה שכנראה שהעמיקו הרבה יותר, ושהשֵם המוביל בתחום היה זה של פרופסור ק’.
"פרופסור ק’"? תמה אחד מחברי לעבודה, "הוא לא מין דוקטור סטריינג'לאב"?
היה בזה משהו, לפחות מבחינת ההופעה החיצונית וסיגנון הדיבור. בנוסף, לא ידעתי אם אי פעם עסק הפרופסור בפתרון בעיות מעשיות. אבל מנהל הפרוייקט החליט שהזמן דוחק, ומכיוון ששום שם אחר לא הועלָה, הטיל עלי להתקשר עם הפרופסור ולשאול אותו אם יסכים לייעץ לנו בענין.
***
שנים אחדות לפני כן השתתפתי, כמהנדס זוטר, במיזם של "הינדוס לאחור" שנועד לפענח את אופן פעולתה של מערכת שיוצרה על ידי חברה מתחרה. אחד היועצים שנשכרו כדי לעזור לנו שב זמן קצר לפני כן מחו"ל כדי לשמש פרופסור בטכניון, וזאת לאחר שהעביר את כל חייו עד לאותה עת באקדמיה, שבה הגיע להישגים ניכרים. הסברתי לו, תוך שאני משתדל להסתיר את הרעד הקל בברכי ובקולי, את כל שידעתי אז על אותה מערכת. הפרופסור, שדמה מאוד לברט לנקסטר הצעיר, האזין בנימוס רב, ולאחר תום ההסבר היתה השאלה היחידה ששאל האם ניתן היה לייצג את המערכת באמצעות משוואה דיפרנציאלית מסדר שני – שאלה שהותירה אותי פעור פה.
יצויין שמאז ומעולם חשתי הערצה כלפי כל מי שהצליח להגיע למשרת פרופסור, לא כל שכן בטכניון; אבל בעקבות אותה שאלה חל פיחות מסויים באמון העיוור שנתתי בכלל היועצים מן האקדמיה, ומאז ואילך היתה החובה של הוכחת כישוריהם מוטלת עליהם, ועליהם בלבד.
***
אבל מנהל הפרוייקט פקד כפי שפקד. לכן התקשרתי אל פרופסור ק’, הצגתי את עצמי כנציגה של החברה שבה עבדתי, ושאלתי אם יסכים לשמש יועץ טכני בנושא שבתחום התמחותו.
בתקופה ההיא עסקו רק מעטים מאנשי הסגל של הטכניון בייעוץ לתעשיה. בעיקר היו אלה אותם פרופסורים שלפני שעברו לאקדמיה עבדו כמהנדסים מן השורה, ולכן ידעו לקַשר בין הערפל המבורך של הנוסחאות לאפרוריותו של העולם המוחשי. פרופסור ק’ לא היה אחד מהם, ולכן ריגשה אותו הפנִייה עד עמקי נשמתו. בעשרות השנים שחלפו מאז שהצטרף לסגל הטכניון עסק במחקרים תיאורטיים, והעמיד דורות של תלמידים בתחומו, אבל מעולם לא פנה אליו אף אחד מן התעשייה בבקשת סיוע. הוא הסכים מיד לקבל עליו את המשימה וקבע עמי פגישה ליום המחרת.
הגעתי, כמוסכם, לחדרו של הפרופסור שבקרית הטכניון בשעה עשר בבוקר. ציפיתי לשיחה של מספר דקות, שתכלול את תיאור הבעיה ומספר שאלות הבהרה, שאחריהן יוכל הפרופסור להתחיל לחשוב על פתרון ואני אוכל לנסוע לעבודה. במקום זאת החזיק אותי הפרופסור בחדרו עד השעה חמש אחר הצהריים. את רוב הזמן הזה הקדיש להליכה מהורהרת, הלוך ושוב, בחדר, כשפיסת גיר בידו, וכשהוא חוזר, פעם אחר פעם, על המשפט: "אדוני! עכשו אני עומד לומר לך כיצד אני מתכוון לתקוף את הבעיה!", אבל הוא לא פירט מעבר לכך. רק בשעה שלוש אחר הצהריים, לאחר התאפקות רבת ייסורים, אישר לי הפרופסור לצאת לביקור קצרצר בשירותים, שאחריו נמשך האירוע, כאמור, עד השעה חמש, ואז, אולי משום שעָיַף מן הצעידה הממושכת בחדר, החליט לסיים את הפגישה.
במהלך החודשים שלאחר מכן נקראתי שוב, מדי פעם, להתייצב במשרדו של פרופסור ק' כדי להתעדכן בהתקדמות המחקר שערך. אמנם בפעמים האלה היו הפגישות פחות טראומטיות, משום שמנהל הפרוייקט התחייב שאם לא אגיע לעבודה עד שעה מסויימת ביום שבו נקבעה פגישה כזאת, הוא יתקשר אל משרדו של הפרופסור וידרוש ממני להגיע לעבודה באופן מיידי עקב מצב חירום בלתי צפוי שיצוץ לפתע.
***
בעוד הפרופסור שוקד על מלאכת הפתרון, התקדמה עבודת הפיתוח עד לשלב שבו ההמתנה לתוצאות מחקרו איימה לפגוע בלוחות הזמנים. בניסיון נואש להימנע מעיכובים, פנה מנהל הפרוייקט אל אחד ממיודעיו בארצות הברית שעבד בחברה שהתמחתה בנושאים דומים, וקיבל ממנו את מספר הטלפון של עמית לעבודה, שבעיות מן הסוג שעמד בפנינו היו לחם חוקו. אז הטיל עלי להתקשר אל אותו מהנדס ולבקש ממנו הצעה לפתרון זמני שנוכל להשתמש בו עד שהפרופסור ישלים את עבודתו.
האמריקאי המנומס והענייני האזין לי בסבלנות, ביקש לדעת מספר ערכים מספריים רלוונטיים, מלמל משהו בינו לבין מחשבון הכיס שלו, הקליד מספר ערכים, ככל הנראה גם קימט את מצחו, מלמל עוד משהו תוך שהוא מקליד עוד נתונים אחדים, ולבסוף ציין את ערכו של רכיב אחד ויחיד שהציע להוסיף למיכלול המדובר ובכך לפתור את הבעיה.
***
פרופסור ק' לא נח ממלאכתו בתקופה ההיא. הוא עמל וטרח וחשב וחישב, והגיע לפתרון אוניברסלי, שהתאים למשפחה שלמה של בעיות מאותו סוג. הדו"ח שכתב היה מלאכת מחשבת של מחקר הנדסי, מנומר במשוואות מתמטיות מטילות אימה, ועם זאת מנוסח באורח קריא וניתן להבנה גם על ידי מהנדסים מן השורה כמונו, לקוחותיו. חסרונו היחיד של המחקר היה, שהוא לא פתר את הבעיה הייחודית שלנו, אלא הציג פתרון רחב, מקיף ועקרוני. אבל, לדברי הפרופסור, היתה זו משימה פשוטה ביותר לתכנן, על סמך הפתרון העקרוני, את החלקים החסרים כדי לממש את המרכיב הבעייתי של המערכת שלנו.
הודינו לפרופסור מכל לב על מאמציו ועל הפתרון העקרוני המרהיב שהפיק. אבל מכיוון שהפתרון הזמני שסיפק ידידנו האמריקאי היה פשוט, זול, וכבר יושם והוכיח את עצמו מעבר למצופה, הוחלט, בדיונים שהשתתפו בהם בכירי האירגון, שדי יהיה אם נשתמש בו גם בגירסה הסופית של המערכת.
***
עם סיומו המוצלח של המחקר שערך, הגיש לנו הפרופסור חשבון בהתאם למספר השעות שהשקיע; אבל אז הודיע לו חשב החברה שכדי לקבל את התשלום יהיה עליו להפיק חשבונית לצרכי מע"מ, ועל כן היה על הפרופסור להירשם כעוסק מורשה מן המנין.
הפרופסור היה שכיר נרצע כל ימיו, ולפני שהפך ליועץ לתעשיה לא היה לו כל דין ודברים עם רשויות המס. בלית ברירה שירך את רגליו אל משרדי אגף המכס והמע"מ, ונרשם כעוסק מורשה. באותן שנים היה בכך כמעט משום נישואין קתוליים, כי סביר להניח שרשויות המס רדפו אותו מאז ואילך לאורך שנים רבות.
מצוייד במספר העוסק המורשה שב ופנה הפרופסור אל מחלקת הכספים של מקום העבודה אשר, כפי שהיה די מקובל אז, לא מיהרה להגיב. בצר לו פנה הפרופסור אל מנהל הפרוייקט, ואכן, לאחר דין ודברים שארך לא יותר משָׁנָה, קיבל את מלוא שכרו, בניכוי במקור של כמה עשרות אחוזים למס ההכנסה, כמקובל.
***
תכנון המערכת הושלם בהצלחה. היא נמסרה ללקוח שהזמין אותה, ואפילו זכתה לתישבחות מסויימות בנסיבות אלה ואחרות.
עבודת המחקר המרשימה של פרופסור ק' קוטלגה, תוייקה ונגנזה יחד עם שאר הדוחו"ת הרבים שנכתבו באותה החברה.
פרופסור ק’ עצמו חזר אל שלוות האקדמיה. לא ידוע לי אם אי פעם פנה אליו מישהו נוסף מן ה"תעשייה" בבקשת ייעוץ. אבל גם אם היו פניות כאלה, ספק אם הסכים – לאור החוויות שחווה כשייעץ לנו – להיענות להן.
יוני 2017