הצהרת כוונות
הסיפור הדמיוני שלהלן מתאר רצף של אירועים שהיו עשויים לקרות במסגרת מסע הרפתקאות לים האדום, לו נערך מסע כזה. למען הסר כל ספק יצויין, שכל הדמויות המתוארות בסיפור הן דמיוניות, לא היו ולא נבראו אלא משל היו, ושכל דמיון בינן לבין יצורי אנוש או לבין יצורים אחרים כלשהם הוא מקרי בלבד, אם בכלל.

לא כל הדמויות הדמיוניות שיתוארו להלן השתתפו במסע הזה; אבל נראה היה למלבה"ד שחיוני לתאר גם אותן בקצרה, הן משום תרומתן לאווירה הכללית שגרמה לסיפור להשתלשל כפי שהשתלשל, והן כדי שישמשו כמראה שתעניק מימד של עומק לדמויות הראשיות של הדרמה.

המנהל ולאדק
המנהל ולאדק הוא, ללא ספק, גיבורו הראשי של הסיפור. למעשה, כל הסיפור כולו לא היה בא כלל לעולם לולא המנהל ולאדק.

הוא היה טיפוס מיוחד, ולא רק במובן הרע של המילה. כתוצר מובהק של המטחנה הצבאית ששירת בה לאורך עשור, הצטיין בעיקר בייצור ניירת כתובה בכתב יד מופתי ובהכנת מצגות שקפים לתפארת. הדבר היה בבחינת "ביג דיל" בסביבה שרוב אנשיה התנהלו בעברית עילגת, ובימים שלפני הופעתן של תוכנות פלאים – דוגמת "פאואר פוינט" – שמאפשרות בימינו אלה גם להדיוטות גמורים להפיק מצגות מרשימות ללא מאמץ.

ולאדק ניחן בחוש הומור לא רע, שנמהל מדי פעם בהתפרצויות זעם בלתי מרוסנות. התנהגותו תאמה עד כדי גיחוך את כל הקלישאות המיוחסות לגברים קטני קומה ורפוסי גוף שהקריחו טרם זמנם ושגידלו מקור במקום חוטם. כך, למשל, החזיק – ברשיון – לא אקדח אחד אלא שניים, למד בגיל מתקדם לרכב על אופנוע כבד, והחל, בגיל מתקדם עוד יותר, לעסוק בצלילה – עיסוק שהשפיע במישרין על חלק מן האירועים שיתוארו להלן. אבל יותר מכל הקפיד ולאדק על כבודו, עד כדי נכונות להחריב עולם ומלואו כל אימת שדימה שזכה לכבוד מועט מן המידה שהיה ראוי לה – לדעתו, כמובן.

פשאקרף
פשאקרף היה ידידו הקרוב של ולאדק ואיש סודו. גם הוא היה מיוחד. כישוריו יוצאי הדופן בתחומים של יחסי אנוש, ידע טכני ויושרה זיכו אותו בכינויו "פשאקרף" – דם כלבים, בפולנית.

פשאקרף הצליח, באורח פלא, להתקבל ללימודים בטכניון, משום שבתקופת לימודיו היו בטכניון מספר מחלקות זעירות ומוזרות, דוגמת המחלקה להנדסת מחצבים (!) והמחלקה להנדסת אוניות (!!), ששימשו מפלט אחרון למועמדים שנדחו על ידי כל המחלקות האחרות. פשאקרף היה בוגר המחלקה להנדסת אוניות, אבל מאחר ולמקום עבודתו לא היה כל קשר להנדסת אוניות, הוא נשכר לעבודה כמהנדס מכונות. שגיאה חמורה ביותר, כפי שהתברר לאחר מכן.

פשאקרף ניחן בחוש הומור נהדר. הנושאים החביבים עליו היו מערכות העיכול והרבייה של המין האנושי. פעם נשאל מדוע התמקד אך ורק באיברים אלה ולא, למשל, בידיים, וענה שלפעמים הוא דווקא מנסה לספר בדיחה על ידיים, אבל, מעשה שטן, אותן ידיים הולכות על דעת עצמן למחוזות שאין לו שליטה עליהם. הא-הא.

פשאקרף הוא ששיכנע את המנהל ולאדק ללמוד לצלול, ובכך הפך את ולאדק למעריצו המושבע ולידידו בנפש, על כל ההשלכות שנבעו מקיומה של מסכת רגשות סוערת שכזו בין מנהל לבין הכפוף לו.

המיוזע
המיוזע היה מהנדס מן השורה שהתבלט בקולו הצרחני, בקלסתרו הבלתי מגולח, במפלי בשרו שרטטו מתחת לבגדיו המקומטים ובעיקר בריח העז של זיעה בת מספר ימים – ואולי שבועות – שנמהלה בצחנת עשן הסיגריות שנספג בלבושו ובריקמותיו; ריח שמאפיין מעשנים כבדים, וביחוד אותם מעשנים כבדים שמקלחת יומית אינה מהווה בעבורם כורח בל יעבור. הוא התמחה בשיגור מכתבים רשמיים לכל דיכפין ובכל הזדמנות, ובדרך כלל חתם אותם באזהרה שאם התראותיו או המלצותיו או משאלותיו לא יקויימו "הדבר יגרום לנזק בלתי הפיך לפרוייקט". בסיכומו של דבר לא היה המיוזע אדם רע או מושחת מעבר לממוצע, אבל, כפי שהחל להתברר ברגעיה הקריטיים של העלילה שתתואר כאן – והמשיך והתברר ככל שחלפו השנים – הוא היה "מאכער" מלידה. הדבר עזר לו במידה מסויימת לקדם את הקריירה שלו, תוך שהוא גורם "נזק בלתי הפיך" לכמה וכמה תמימים ישרי דרך ש"אכלו אותה בגדול" בגלל מהלך כזה או אחר שעשה, או בגלל מכתב כזה או אחר ששיגר, בלי שאפילו הבינו "מאיפה זה בא להם".

המהנדסת
המהנדסת היתה אשה רבת סתירות ועתירת כוונות טובות. היא היתה גבוהה, תמירה ובעלת שיער שופע, גולש ונהדר, ופנים חדות. דתיה שהקפידה על תרי"ג, אבל שירתה בצבא ואפילו יצאה, במסגרת עבודתה, ללב ים בחברת עשרים גברים צעירים ושהתה שם ארבעה ימים רצופים בתנאים של חוסר פרטיות כמעט מוחלטת. היא שפעה רעיונות טכניים מבריקים שמעולם לא התממשו לכלל פתרון מעשי כלשהו, ובעיקר שפעה מילים. עד כדי כך, שזכתה שתיזקף לגביה האימרה "אם יש לך שעתיים מיותרות להרוג, תגיד לה בוקר טוב". היא נשאה תואר שני בהנדסת מכונות מטעם אוניברסיטה מכובדת בהחלט, ואפילו שקלה להמשיך ללימודי תואר שלישי באותה אוניברסיטה.

אותה צדקת בדורה לא השתתפה במסע. איזכורה כאן בא רק כדי לשמש אספקלריה מאירה שבה ישתקפו בבואות נוספות של אישיותו המלבבת של פשאקרף, שמעבר להבעת שמחה ארסית חוזרת ונשנית על כך שלא נישאה מעולם "כדי שהזן הזה לא יתרבה", כדבריו, ניצל כל הזדמנות כדי להטריד ולהביך אותה בפומבי.

יום אחד, תוך כדי הרצאה שהמהנדסת נשאה באזני לקוחות החברה על הרציף בנמל, שלף פשאקרף את זרבוביתו והטיל את מימיו בקשת משובר הגלים היישר אל מימי הים התיכון. בהזדמנות אחרת החל, בעיצומו של נאום אחר שנשאה, לפשוט את בגדיו בפרהסיה, דבר שחייב את הנואמת שומרת המצוות להצמיד מחברת עבה לצידם של פניה כדי שלא לחזות במשמניו החשופים. כשנשאל לאחר מכן מדוע עשה זאת, הסביר שהבטיח למישהו לצלול כדי לבדוק משהו מתחת לפני המיים – פשאקרף שמח תמיד להפגין ולנדב את כישורי הצלילה שלו – ו"היא דברה כל כך הרבה עד שהתחיל להחשיך ופחדתי שלא יישאר לי זמן להחליף לחליפת צלילה".

המהנדסת שקלה ודנה, בינה לבין עצמה ובינה לבין אחרים, האם יש מקום להתלונן על התנהגותו של השרץ. בשנים ההן המושג של "הטרדה", מינית או אחרת, טרם הוכר במקומותינו, ומי שהתלונן נטל סיכון לא קטן שהמימסד המקומי ינקום דווקא בו על המבוכה שגרם. לבסוף הרהיבה עוז והתלוננה, ומירושלים הבירה הגיעה פרקליטה שהתמחתה בנושא החדש הזה, שאלה ורשמה ובדקה ולבסוף גם פסקה. בסיכומו של דבר, במקום שיועף בְּקֶשֶת ממקום עבודתו, כפי שבוודאי היה קורה בימינו אלה, זכה פשאקרף רק במכתב נזיפה לתיקו האישי. מכתב אשר, כפי שנתברר אחר כך, לא גרם לפשאקרף כל נזק, וישנם ציניקנים הטוענים שייתכן שאפילו הועיל לו.

גריגורי גרישה צביקה במבי
אמנם גם אישיות זו, על ארבעת שמותיה, לא נטלה חלק במסע הדמיוני הזה, אבל היא השתייכה גם השתייכה לחבורת הגברים עזי הנפש שהסתובבו במחוזותינו. גברים שלא חששו מאיש או מחוק, שבזו לנהלים המסורבלים ולביורוקרטיה העבשה. הם לא היו זקוקים לכל אלה. הם נקטו בגישה של טוּקוֹ: "כשעליך לירות, ירה! אל תדבר!". ואין כמו האישיות המרתקת הזו כדי לשמש כמראה שתשתקף בה אותה אווירה מטורללת, שרק הודות לה יכלו האירועים הדמיוניים שיתוארו להלן לקרות.

בארץ הולדתו היה שמו "גריגורי" וכינויו היה "גרישה". כיאה לפטריוט ציוני אמיתי עיברת אותו ל"צבי". שם זה, יחד עם זקן התייש, פלומת השיער הדלילה שהזקיף על קרקפתו בתקווה שתוסיף לו עוד מספר סנטימטרים, והבעת התימהון הקבועה שהיתה נסוכה על פניו, גרם לכך שהיו שכינו אותו "במבי". אמנם קומתו של במבי היתה בערך כקומתו של ולאדק וגם מבנה גופו היה קומפקטי מאוד, אבל התעוזה הגברית שניחן בה כיסתה על כל אלה. כשאירע ונזקק למבנה כדי למקם בו מיכשור מדידה, לא טרח לפנות לצינורות המקובלים של יחידת הרכש או יחידת הבינוי, אלא איתר מבנה נייד שנראה לו נטוש, הזמין מנופאי, והעביר את המבנה ליעדו בלי להתחשב בפרטים טפלים כבעלות או שייכות. דא עקא, שבעליו החוקי של המבנה הנייד ניחן גם הוא באותה רוח חלוצית, ולכן טרח וסרק וחיפש ואיתר ומצא, וגם הוא הזמין מנופאי שהחזיר את המבנה למקומו בלי לטרוח ולאתר – ובוודאי שבלי ליידע – את הגנב, ואגב כך השליך את ציוד המדידה יקר הערך של גריגורי-גרישה-צביקה-במבי לאשפתות. כל הדרמה הקטנה הזו אירעה, כמובן, בלי שמי מן הצדדים יערב את הרשויות, כנהוג וכמקובל בין גברים קשוחים ונועזים, שמיישבים את כל חילוקי הדעות האפשריים בינם לבין עצמם.

שלמה
שלמה לא היה שייך לאותה קבוצה, מחלקה ואפילו יחידה, ובוודאי שלא השתתף בשום מסע, לים האדום או לכל מקום אחר. שלמה ניהל קבוצה ביחידה אחרת לחלוטין, ורק שגיאה גורלית אחת שעשה גרמה לו להיכלל בסיפורנו זה.

גבר יפה תואר, בהיר שיער ותכול עיניים היה שלמה; גם בעל ואב מסור היה, וככזה שכר דירה קטנה בפינת הרחוב הסמוך למקום עבודתו, ובה בילה מספר ערבים בשבוע בחברת מזכירתו. פעם אפילו העז וקנה כרטיסים למופע של אמן מפורסם בירושלים והתכונן לנסוע לשם יחד עם פילגשו, אבל העלמה המעודנת התרגשה עד כדי כך, שמיד עם צאתם לדרך התעלפה, והשניים בילו את הלילה בחדר המיון של אחד מבתי החולים שבדרך.

שגיאתו הגדולה של שלמה היתה שהעז להתחרות בקבוצתו של ולאדק. המנהל ולאדק קיבל זאת בצדק כפגיעה אישית, ונקמתו היתה נוראה ואיומה וחסרת מעצורים – נקמה ולאדקית טיפוסית: זה מכבר שם המנהל ולאדק את עינו על כלב חוצות זב ומצורע שהסתובב באזורנו. יחד עם בן זוגו פשאקרף אימץ את הכלב, הקפיד להאכיל אותו ולהשקותו ולהעלות מעט בשר על עצמותיו הרזות, ושֵם נתן לו בישראל: "שלמה", על שם אויבו בנפש, שלמזלו מעולם לא שמע על שהמנהל ולאדק עולל לו.

וי. טי. אר. – היה פעם מכשיר כזה
באגף המכירות של החברה היה "וידיאו טייפ רקורדר" אחד ויחיד; נגן וידיאו באיכות מקצועית, שנועד להקרנת סרטים שהוקלטו על סלילים גדולים של סרט מגנטי; מכשיר גדול וכבד, שעלה אלפים רבים של דולרים וששימש את מחלקת המכירות להדגמה של מוצרי החברה בפני לקוחות עתידיים, בעיקר כאלה שהגיעו מחוץ לארץ.

באחד הימים נדרש המנהל ולאדק להקרין סרט וידיאו במצגת שבה השתתף, ולשם כך שלח את ידידו פשאקרף כדי לשאול את נגן הוידיאו ממחלקת המכירות. ברור שגבר עשוי ללא חת כפשאקרף לא טרח לבקש רשות לשאול את המכשיר, אלא נכנס למשרדי מחלקת המכירות ונטל אותו בלי להודיע על כך לאיש.

הנגן מילא את ייעודו בהצלחה לשביעות רצונו של ולאדק, שמקץ ימים אחדים נזכר שמן הראוי להחזיר אותו לבעליו. הוא נכנס למעבדה והורה לצעיר הטכנאים "להקפיץ" את הוי.טי.אר. בחזרה אל משרד המכירות.

הטכנאי הצעיר, יחסית, הגיב בפרץ של טרוניות על כך שולאדק התייחס אליו, ולא לראשונה, כאל נער שליח. מנהל קבוצת הפיתוח, שגם הוא לא חיבב את גינוניו המלכותיים של ולאדק, פייס את הצעיר הממורמר והציע לסייע לו ב"הקפצת" המכשיר הכבד בחזרה לבעליו. השניים נכנסו, מתנשפים ממאמץ, לבנין של מחלקת המכירות, ואז, מעשה שטן, נקרה בדרכם נפתלי.

נפתלי היה איש מכירות שתמיד אץ-רץ, בהול ודחוף ומבוהל ומבולבל – בדרך כלל כשערימת ניירות בידיו – ושתמיד חיפש משהו או מישהו. תפקידיו הרבים כללו אירגון מצגות ללקוחות עתידיים, מצגות שכללו גם הקרנה של סרטי מכירות. כשראה נפתלי את השניים ואת המכשיר שנשאו פרץ בשטף של שאגות חימה שהמסר העיקרי שבהן היה בערך: "אהה! אז זה אתם המנוולים שלקחו את המכשיר בלי רשות ובלי להודיע!".

ואז הסתבר שיום לפני כן היה ביקור – חשוב ביותר, כמובן – של לקוחות – רציניים ביותר, כמובן – והביקור הזה כמעט שהניב הזמנות – בסכומים נכבדים ביותר, כמובן – לולא נעלם נגן הוידיאו, ועימו נעלמה האפשרות להדגים ללקוחות הרציניים את המערכת שאותה שקלו, אולי, לרכוש.

"אבל אנחנו לא לקחנו את המכשיר. אנחנו רק מחזירים אותו כי זה מה שאמר לנו פשאקרף".

"מי? מי אמר לכם? פשאקרף? מי זה הפשאקרף הזה? הוא כבר ישמע ממני!"

ופשאקרף אכן שמע ממנו, וגם מכמה וכמה בכירים ממנו. הוא בהחלט לא היה מרוצה ממה ששמע, אבל, מאחר שלא הצליח לברר מי הסגיר את שמו לרשויות, הסתפק בפיזור איומים קשים כלפי כל מי שנראה לו חשוד במעשה. איומים שהיו ריקים מכל תוכן, משום שלמעט יחסיו החמימים עם המנהל ולאדק לא היה פשאקרף אלא עובד מן השורה, ואפילו לא מן השורה הראשונה.

סיכומו של דבר, גם בעקבות שערוריה זו לא הועף פשאקרף בְּקֶשֶת ממקום עבודתו, כפי שאולי היה קורה, כאמור, במקום מתוקן יותר, אלא זכה בסך הכל במכתב נזיפה נוסף לאוסף שבתיקו האישי, מכתב שגם הוא, כפי שהסתבר בדיעבד, לא הפריע כלל לקריירה שפיתח בהמשך הדרך.

ההיערכות
מקץ חודשים ארוכים של עבודת פיתוח מרתקת ומייגעת, הגיע מועדו של ניסוי מערכתי ראשון. המערכת עמדה להיות משולשלת אל מעמקי הים, כשהיא מחוברת אל העולם החיצון באמצעות כבלים חשמליים.

כאתר הנסוי נבחר הים האדום, וזאת משום שמימיו עמוקים מאוד כבר במרחק של כמה עשרות מטרים מן החוף. תכונה מועילה נוספת של האתר היתה המצאותו הקרובה של בסיס צבאי ידידותי, שהיה מעצם טבעו סגור ומאובטח, סיפק את כלי השייט שנדרשו כדי להגיע תוך דקה-שתיים למיים העמוקים, והיה מצוייד במעבדות שיכלו לספק את כל השירותים שנדרשו כדי לטפל במערכת הנבדקת במהלך הניסוי.

אבל דמיו המקולקלים של ולאדק הביאו אותו לעימותים בלתי פוסקים גם עם כור מחצבתו, הצבא. ולאדק החליט שהוא יראה לבני הזונות האלה שהוא אינו נזקק לחסדיהם, שהוא יודע היטב מהיכן משתין הדג, ושהוא  מסוגל בהחלט להוציא לפועל סידרת ניסויים מורכבים שתימשך מספר ימים גם בלי שהם יעשו לו טובות, הנבלות האלה. ולכן, במקום לנסוע דרומה עם המערכת הנבדקת ועם כמה מכשירי מדידה ולנצל את המשאבים שהצבא הציע, התארגנה משלחת מרשימה, בדומה לאלה שיצאו לכבוש את האוורסט או את הקוטב הדרומי. המשלחת נשאה את כל הציוד שלא היה בו צורך לו הסכים ולאדק להסתייע בשירותיהם של אוייביו בנפש: מספסלים ושולחנות ועד ציוד חשמלי ואלקטרוני בשווי של עשרות אלפי דולרים. כל הכבודה הזו הועמסה על שני "וואנים" בלים מזוקן ועל מספר "סוסיתות" שחוקות בלמים, שיצאו למסע של כמה מאות קילומטרים בכוון דרום.

הפרישׂה
אמנם המערכת הנבדקת תוייגה כ"מסווגת", אבל עקב מדיניותו של המנהל ולאדק היא נפרשה, יחד עם כל המיכשור הנלווה, על שולחנות פיקניק שהוצבו היישר על חולות הזהב של שפת הים, מוקפים בעשרות דייגים, צוללנים, בליינים ושאר אזרחים שוחרי טוב. למתעניינים שביניהם הוסבר שמדובר בעובדי המכון לחקר ימים ואגמים, שעורכים מחקר על הרגלי הרבייה של הדגים המקומיים. לא נראה שמישהו מהם הטיל ספק בהסבר, משום שלו סופרה להם האמת, דהיינו שמבוצע כאן בראש חוצות ניסוי של מערכת "מסווגת", איש מהם לא היה מאמין לכך.

כמובן שקירבת החול ומי הים לציוד האלקטרוני המשוכלל הועילה לו מאוד, בעיקר בהיבטים של אמינות ואריכות ימים. על מחסנאי בעל עבר מפוקפק, שהיה, מסיבות עלומות, ידידם של ולאדק ושל פשאקרף, ושצורף למשלחת כהשקעה ארוכת טווח במסגרת יחסי החוץ של האירגון, הוטל לשמור על המיכשור ועל המערכת ה"מסווגת" בשעות הלילה. הוא עשה זאת כשישן על מזרון על חוף הים הפרוץ לכל רוח, ליד ערימות הציוד; למעט, כמובן, אותם לילות שבילה בחברת תיירות מזדמנות. וכשקרה והעבודה התארכה אל מעבר לשעות האור, סיפקו ידידיו הדייגים של מהנדס האניות גנרטור ופנסים חשמליים שאורם הבלתי יציב איפשר איכשהוא לעבוד גם בשעות החשיכה. אותם ידידים-דייגים גם הסכימו להשכיר למשלחת סירה כדי לבצע באמצעותה את הניסוי. 

הבעיות של מנוע הסימקה והשלכותיהן על גופים שקועים במים

מכוניתו הראשונה של המלבה"ד היתה מכונית צרפתית מתוצרת "סימקה", שהיתה בת שמונה שנים כשנקנתה, ושמיררה את חייו במשך שבע השנים שלאחר מכן. כשקנה אותה הסביר לו אחד מאותם מביני דבר המצויים בכל מקום – בשמחה גלויה לאיד, כמובן – שהוא עשה עסק גרוע ביותר, משום שראש המנוע של ה"סימקות" היה עשוי אלומיניום, ולכן אי אפשר היה לרתך אותו אם נסדק; זאת משום שחום הריתוך גורם לחלקי האלומיניום להתעוות וכתוצאה נפגעת האטימה בין ראש המנוע ל"בלוק". עובדה זאת לא נלמדה, ככל הנראה, במחלקה להנדסת אוניות, משום שפשאקרף בחר דווקא בשיטת הריתוך כדי לסתום, ימים אחדים לפני מועד הניסוי, חור שקדח בשוגג במעטפת האלומיניום החיצונית של המערכת. כתוצאה התעוותה המעטפת, והתאמתה לחלק הנגדי שאליו התחברה נפגעה, בדיוק כפי שהבטיח המומחה לענייני ה"סימקות". אמנם העוות היה בלתי נראה לעין, אבל, כפי שהסתבר בדיעבד, הוא הספיק כדי להרוס את האטימה ההרמטית של המעטפת. עובדה זו נתגלתה רק לאחר מספר ימים, כשהמערכת נחשפה למימיו החמימים והמלוחים של הים האדום.

 

…ואז זינקו כל המחוונים לצד ימין של הסקאלה
לאחר שנבדקה על שולחנות הפיקניק שנפרשו על חוף הים ונמצאה תקינה, הועמסה המערכת הנבדקת יחד עם ציוד הבדיקה הנדרש על סירת הדייג. המערכת וציוד הבדיקה שולשלו לים, כשהם מחוברים בכבלים אל ספקי הכח ואל מיכשור המדידה שנמצא בסירה.

מיכשור המדידה הופעל, ובעקבותיו הופעלו גם ספקי הכח שהזינו את המערכת הנבדקת.

ואז, כשעיני כל השייטים היו רתוקות אל הצגים ואל המחוונים שהיו אמורים להתעורר לחיים עם תחילת הניסוי, זינקו לפתע מחווני הזרם של כל ספקי הכח שהזינו את המערכת השקועה לצד ימין של הסקאלה, ומחווני המתח צנחו לאפס. קצר חשמלי טוטאלי. משהו לא טוב קרה שם, למטה.

המערכת נשלתה מן המיים, וכשנפתחה זָרם מתוכה קילוח רענן של מי ים. קילוח שמשמעותו היתה חורבן גמור של כל המעגלים האלקטרוניים שהיו בתוכה.

…ואז הם זינקו שוב
ולאדק חרק שן, והחליט לקפל את זנבו ולהיעזר בשירותי המעבדה של הבסיס הסמוך. לאחר שלוחות האלקטרוניקה העמוסים שבמערכת יובשו, נבדקו ורכיביהם שעלו בעשן הוחלפו, נבדקה המערכת באמבט מיים, וקיבלה את אישורו של מהנדס האניות פשאקרף ש"כעת המערכת אטומה".  

אבל למחרת, כשאותה מערכת אטומה שולשלה למיים, שוב זינקו המחוונים אל קצות הסקלה, ושוב זרם קילוח מיים כשפתחו אותה, ושוב עלו רכיבים ולוחות אלקטרוניים בעשן. זו הפעם לא הסכים ולאדק לחזור על ההשפלה של בקשת סיוע טכני משנואי נפשו, ועמד על כך שהמערכת תתוקן על חוף הים, בינות למתרחצים, לדייגים ולבליינים שגדשו את החוף.

הלילה ירד. קבוצת הפיתוח עבדה לאורם המהבהב של הזרקורים. בחצות הלילה הגיעו הדייגים כדי לאסוף אותם ואת הגנרטור. כמחצית השעה ירק ולאדק זיעה ודם ותחנונים כדי לשכנע אותם להשאיר את מקורות החשמל והתאורה במקומם, שאם לא כן אפשר היה לסיים את הניסוי מיד ולחזור הביתה ללא תוצאות, דבר שהיה עלול לפגוע בתדמיתו הרצינית. לא ברור מה הבטיח להם בתמורה אבל לבסוף הם התרצו. הטכנאי המסור א. ישב ארבע עשרה שעות רצופות – משעות הערב ועד לאחר עלות השחר – על חוף הים, והלחים, ומדד, ובדק והצליח להטליא – מתוך שלושת דגמי המערכת שיצאו לניסוי ושנפלו קרבן לכישוריו של מהנדס האניות פשאקרף – מערכת אחת שתיפקדה כנדרש, ולזווד אותה במעטפת היחידה שלא עברה את הריתוך ולכן לא היתה חדירה למי הים.

השכם, בבוקר האחרון
בבוקרו של היום האחרון שיועד לניסוי הוכנסה המערכת למיים, שהפעם לא חדרו אל תוכה. בוצעו מספר מדידות חשמליות, נקראו ערכי מתחים וזרמים, והמיוזע התעלה על עצמו כשחישב על סמך נתונים גולמיים אלה, בעל פה ובמהירות הבזק, את התוצאה הסופית, שמעשה פלאים היתה בדיוק בתחום שמיפרט התיכנון הגדיר. תוך שעה מתחילת הניסוי נרשמו תוצאות החישובים בטפסים שיועדו לכך, וכל הטיוטות שהכילו את נתוני המדידה הגולמיים הושמדו, כיאה וכנאה לטיוטות; ביחוד כאלה שעלולות להפליל את מי שהשתמש בהן בשיטות שהשתמש בהן.

לאחר שהניסוי שתיכנן וניהל הפר כל כלל קיים ואפשרי של בטחון שדה, בטחון מידע, בטיחות והגיון, ולאחר שתוצאותיו המזוייפות נרשמו בכתובים כדי להיות מדווחות לאחר מכן להנהלה הבכירה כהצלחה מלאה, הכריז ולאדק על סיום הניסוי ועל תחילת שלב החזרה הביתה. ואז, כשהוחל בהעמסת כל הכבודה – הריהוט, המיכשור והמערכות שנבדקו – על המכוניות הרעועות, שאל פשאקרף, בטון נוגע ללב של צדיק המבקש לגמול חסד עם מי שהיטיב עמו: "חבר'ה, יש למישהו התנגדות שנשאיר כמה שולחנות וכסאות לדייגים?"

אמנם על כל אחד מן השולחנות והכסאות היתה מוטבעת חותמת שחורה שציינה שהריהוט היה רכוש החברה ששילמה את משכורתו של פשאקרף, אבל ברור שפרט שולי זה לא הטריד את המציע. מהבעת פניו של המנהל ולאדק נראה שהרעיון קוסם לו; היה ברור שנדיבותו של פשאקרף נבעה מן האפשרויות הנרחבות של שתוף פעולה עתידי אפשרי בנושאי בילויים תת מימיים עתידיים בים האדום בסיועם של הדייגים אסירי התודה. ולאדק העביר את מבטו על פני הנוכחים בחיוך מהוסס של "מה דעתכם?", אבל כאן קפץ, סוף סוף, הפיוז של מנהל קבוצת הפיתוח, שנשך את שפתיו עד זוב דם לכל אורך השבוע הזה, והוא חרק בקול יבש ורם קצת יותר מדי: "כן. לי יש". צעיר הטכנאים מלמל בלחישה רמה "כל הכבוד לך", כל הרהיטים הועמסו על ה"וואנים", וכל השותפים לדבר העבירה עלו על המכוניות וחזרו צפונה.

אחרית דבר
הדו"ח, שסיכם את הניסוי על תוצאותיו המוצלחות שעמדו בכל הדרישות, הוגש להנהלה הבכירה ותרם רבות ליוקרתו של המנהל ולאדק, שהצליח להוציא לפועל ניסוי מסובך ומורכב כל כך בהצלחה מסחררת וללא הסתייעות בגורמי חוץ.

כתוצאה קודם המנהל ולאדק לתפקיד של איש שיווק ומכירות בכיר, משכורתו הוכפלה והוא בילה עוד מספר שנים באותו מקום, עד שהתפרצות זעם עודפת אחת גרמה לו להתפטר. המעסיק הצליח בדרך פלא להתאושש מן המהלומה שניחתה עליו, וולאדק סיים את החלק הפעיל של חייו כסוכן בורסה.

פשאקרף קודם לתפקיד ניהולי בכיר במחלקה שכולה מהנדסי מכונות על אף, ואולי בזכות, שלל מכתבי הנזיפה שגדשו את תיקו האישי באותו מקום עבודה, ועל אף, ואולי בזכות, העובדה שלא היה מהנדס מכונות. גם משכורתו עודכנה בהתאם, וייתכן שהוא מגדל דורות של מהנדסים עתירי כישורים ויושרה בצלמו ובדמותו עד עצם היום הזה.

המיוזע המשיך להתקדם עד שמצא את מקומו כמנהל מחלקה שהמשיכה לפתח מערכות דוגמת זו שאת תוצאות ניסוייה זייף במיומנות כה רבה אי אז בסירה בים האדום.

במבי נטש את החברה ועבר לאקדמיה. יש להניח שהודות לכישוריו ולתעוזתו שברה הקריירה שלו שיאים חדשים.

המהנדסת פרשה מעבודתה ואכן השלימה תואר שלישי בהנדסת מכונות. לא ידוע אם והיכן המשיכה לנצל את השכלתה הרחבה ואת היצירתיות שניחנה בה.

שלמה נעלם ואיננו.

ראש קבוצת הפיתוח שקל לדווח למנהל הבכיר מכולם על חוויותיו, אבל, מנסיון העבר, דוגמת תגובתו של אותו מנהל בכיר מכולם על תלונתה של המהנדסת בענין הטרדותיו של פשאקרף, העדיף להמנע מכך, ועל כן בחר בדרך הקלה, ולאחר תקופה לא ארוכה העתיק את פעילותו אל כרים ירוקים יותר.

הפרוייקט עצמו הסתיים, למרבה ההפתעה, בהצלחה, הועבר לייצור המוני ונמסר למזמין בטקס חגיגי, רב נאומים ומשתתפים.

איש מגיבורי המסע לים האדום לא נכח בטקס.

 

ינואר 2016