בשנות השלושים של המאה העשרים כתב אבא מספר לחנים לשירים. לקראת ה"עדלאידות" שנערכו בפורים בתל אביב של אותן שנים נהגה עירית תל אביב לפרסם מידי שנה חוברת שנקראה "קרובץ לפורים"1 ובה מילות שירים, לפעמים גם בלווית תוויהם. חוברת אחת כזאת, משנת תרצ"ה, שרדה את שבעים וכמה השנים שחלפו מאז יצאה לאור והיא שמורה אצלי למזכרת. בחוברת זו הודפס אחד השירים שהלחין.
לאחר פטירתו של אבא נמצא בין הררי הניירת שהותיר אחריו מכתב, שנשלח אליו בעשרים ותשעה במאי, שנת אלף תשע מאות שלושים ושבע. המכתב נשלח – בעקבות פירסומו של אותו שיר ב"קרובץ" – מן העיר באפאלו שבמדינת ניו יורק, והוא מובא להלן ככתבו וכלשונו. צילום כתב היד המקורי ותעתיק בדפוס (ניתן לקרוא את הטקסטים לאחר ביצוע "זום אין"):
לפני זמן רב הראיתי את המכתב הזה לאליהו הכהן. הוא גיחך למקרא שאלתו של מר לוסקין בעניין "לילה פורח" ו"ריח ירח" והפטיר משהו על "ההשתוללויות של אלתרמן".
אינני יודע אם אבא הרשה או אסר על מר לוסקין "לסדר" ("לעבד", בעברית של ימינו) את השיר. על פי התנהגותו במקרים דומים קרוב לוודאי שפשוט תייק את המכתב ומעולם לא הגיב עליו, וכך נח לו המכתב בארון במשך ארבעים וחמש שנה, עד שהגיע לידי.
מתוך סקרנות "גיגלתי" את שמו של מר סמואל לוסקין, מנצח המקהלה של באפלו, באינטרנט. לא יאומן, אבל איתרתי אותו, ואפילו יותר מפעם אחת. באתר הארכיון של הקהילה היהודית בבאפלו הוא הוזכר, תחת הכותרת “History of the Buffalo Jewish Choral Society”, כמעבד של אחת התפילות ששומרו על תקליט של 78 סל"ד, אך ללא כל פרטים אישיים. באתר אחר, מאלה המשמשים לחיפוש ואיתור אנשים כדי לחפור בעברם, פלילי או אחר, הוא הוזכר כתושב מיאמי ביץ' שבפלורידה, העיר שיהודי החוף המזרחי של ארה"ב נהגו לפרוש אליה לעת זיקנה. בשנת אלפיים ואחת עשרה היה אמור להיות בן מאה ושתים שנים. ובעתון שהתפרסם בעיר טולדו שבמדינת אוהיו בשמונה ביולי שנת אלפיים ועשר מצאתי הספד על בתו של החזן אנשל פרידמן שהלכה לעולמה בשיבה טובה, ובו מסופר שגָרה עם הוריה ב"פלסטינה" לאורך חמש שנים, החל בשנת אלף תשע מאות שלושים ושתיים. בדיוק כפי שציין מר לוסקין במכתבו.
חלפתי פעם במכונית על פני העיר באפאלו בחודש פברואר. הנוף היה אפור וקודר. העצים עמדו בשלכת. לראשונה בחיי ראיתי נחל קפוא. נזכרתי במכתב, וחשבתי על היהודים הטובים של פעם, שדיברו אנגלית במבטא אידישיסטי כבד, והתפרנסו מחנויות בגדים או מעסקים קטנים אחרים שפתחו בצפון מדינת ניו יורק. תוך משוט על כנפי הדמיון ראיתי כיצד, בערבים דומים של חורף, כשהשמיים הפכו עופרת והשלג ירד וירד, הם התכנסו ב"טמפל" המקומי החמים והמואר כדי לשיר, בהדרכתו של מר סמואל לוסקין, שירים חלוציים.
בתור כלי תעמולה לרעיון בנית הארץ, כמובן.
מאי 2011
הערות:
1 זמן רב חיפשתי את משמעות המילה "קרובץ", עד שלפני זמן לא רב מצאתי שמדובר, אליבא דאליהו הכהן, בשיבוש של המילה "קרובות", שהיא כינוי לסדרות של פיוטים לחגים.
"הורה סחרחורת" בביצוע הגבעטרון: