קול ירושלים
לוח השידורים הראשון של "קול ירושלים" המנדטורי: 30.3-4.4.1936
לא ברור מי היה זה שבשנות השלושים השקיע, מדי שבוע, 5 מא"י (מיל ארץ ישראלי) ברכישת החוברות של לוח השידורים של "קול ירושלים" שזה עתה נולד, והקפיד לשמור אותן במעטפה מגוהצת, אבל מקץ למעלה משמונים שנה גיליתי את האוצר הזה של שבע עשרה מתוך שמונה עשרה החוברות הראשונות (חוברת אחת, השלוש עשרה במספר, חסרה...). מרתק לקרוא מה שידרו אז, להתרשם, בין השורות, מהאיזון הקדוש בין העברית, הערבית והאנגלית, ולהצליב מידע בין הכתוב בחוברת למקורות אחרים, כמו המירשתת, למשל. עד כדי כך שאולי שווה להתעמק באחת החוברות (מן הסתם בראשונה) לפרטי פרטים ולכתוב עליה "דוקטורט" קטן. באתר זה, כמובן...

אקו"ם
פגישת הייסוד של אקו"ם, 8.8.1934
מסתבר שאפילו אקו"ם עצמה אינה יודעת מתי בדיוק נוסדה. בערך 'אקו"ם' ב"וויקיפדיה" מצויין התאריך המעורפל (והבלתי נכון) של "1936". המסמך הזה מגלה את התאריך המדוייק, את שם בית הקפה שבו הוקמה האגודה ואת שמות היזמים שהקימו אותה.

רשימת חברי אקו"ם ליום 1.10.1948 (ערב ראש השנה, תש"ט)
מרתק לעבור על רשימת שמות החברים מלפני כמעט שבעים שנה. רובם מוכרים כיום כשמות של רחובות או תמונות על שטרות כסף. דף "סטנסיל" מתפורר שאך פלא הוא כיצד שרד את הלחות התל אביבית של הדורות האחרונים.

יהודה זאב נופך
כפל כתובה משנת 1842 (ט"ו באדר, תר"ב)
אני מחפש, עדיין, מומחה לכתבי יד שיצליח לקרוא את הטקסט העברי שבמסמך זה. השורה היחידה שהצלחתי לפענח היתה הראשונה, שבה מצויין תאריך כתיבתו: "חמישה עשר לחודש אדר שנת חמשת אלפים ושש מאות ושתיים", שמיתרגם ליום ו', 25.2.1842. הסיפור שעבר בעל פה הוא, שאשתו של סב סבתי, מרדכי נופך, לא הצליחה ללדת, ועל כן נדרש נופך על ידי ה"קהילה" להתגרש ממנה ולשאת אשה אחרת (אז עדיין האשימו תמיד את האשה...). מאחר וככל הנראה חיבב מרדכי נופך את אשתו ולא רצה להתגרש ממנה, כתב לה "כפל כתובה". כלומר הכפיל את מחוייבותו הכספית במקרה של גירושין, ובכך מנע מעצמו, במתכוון, את היכולת להתגרש ממנה. שנים אחדות לאחר מכן נולדו לו מספר ילדים, שאחד מהם היה יהודה זאב נופך, אבי סבתי. איזה מזל! הרי לו היה מרדכי נופך מתגרש מאשתו, האתר הזה, ועמו עבדכם הנאמן ועוד ארבעה דורות של קרובי משפחה, לא היו באים לעולם.

גלויה ערב הקונגרס הציוני הראשון, 1897
גלויה ששלח יהודה נופך לידידו י.ל. אַפֶּל בוילנה. הגלויה נושאת את חותמת הדואר הרוסי מן ה-30.7.1897. כחודש ימים לפני "הקונגרס הבזלאי" - הקונגרס הציוני הראשון שגם מוזכר בה. הגלויה הוכתבה על ידי יהודה נופך אבל נכתבה בידי חתנו ישראל קפלן. מקץ שנים עלה י.ל. אפל לארץ, גר ברחוב נחלת בנימין פינת רמב"ם בת"א, ורופא המשפחה שלו היה ד"ר עוזיאל קפלן, בנו של ישראל קפלן ונכדו של יהודה נופך, ולידיו החזיר אפל את הגלויה. מעניין שי.ל. אפל מצטט את הגלויה הזו ככתבה וכלשונה, וגם מסביר את משמעות תוכנה, בפרק כ' של ספרו "בתוך ראשית התחייה", והרי לכם גילגולו של ניגון.

ישראל קפלן
אבי אמי. מוזר לכנות "סבא" איש רב פעלים זה, שאני קרוי על שמו ושהלך לעולמו כמעט עשרים שנה לפני שנולדתי. נדרשתי לקרוא את הערך המרשים שכתב אביעד ב"וויקיפדיה" כדי להבין שלא היה סתם עוד עסקן ציוני של פעם אלא איש מעשה לכל דבר. שני מסמכים הקשורים אליו ששרדו את תשעים השנה שעברו מאז שנפטר.

בית ספר עברי במינסק
בית ספר עברי שהקים במינסק של שנת 1897, כשבאימפריה הרוסית שלט הצאר ניקולאי. בית הספר לימד, בנוסף לעברית וללימודי קודש, גם ידע כללי - לימודי הליב"ה של ימינו, ואפילו הקפיד על "תורת שמירת הבריאות"! בהחלט שווה שימור.

תרגום הכיתוב הרוסי בתחתית המודעה:
"בית ספר (שתי מילים אלה בעברית אבל באותיות קיריליות)". הודעה על פתיחת מוסד לימודים יהודי לבנים.
המורה ישראל קפלן, בעיר המחוז מינסק.
אושר ע"י הצנזורה, 13 באוגוסט 1897 בוילנה (המשך השורה לא ברור - ככל הנראה הכתובת של בית הדפוס)

נתינות פלשתינאית
הוענקה בשנת 1926 לישראל קפלן, לאשתו (שמשום מה רק תמונתה מופיעה במסמך) ולילדיו הקטינים. 

אמא
פרסומות לטיול למצרים
פירסומת לטיולים במצרים שאירגנה סוכנות נסיעות תל אביבית בשנות השלושים. אמא השתתפה בטיול כזה.

דרכון בריטי-פלשתינאי
הוצא כדי לנסוע לטיול למצרים בשנת 1936. זו היתה הפעם הראשונה שבה יצאה אמא מהארץ מאז עלייתה בשנת 1921.

תעודת הלוואה וחיסכון
השקעה גרועה מאוד של חמש לא"י שאמא חסכה ממשכורתה העלובה בסוף שנות העשרים. בשנות השמונים פסק בית המשפט שבנק לאומי, שרכש את "הלוואה וחיסכון", היה חייב לפדות את האיגרות בתוספת הצמדה כלשהיא. אבל כשביררתי כמה כסף אקבל עבור התעודה, החלטתי שצורתה החיצונית שווה יותר מערכה הכספי והעדפתי לשמור אותה למזכרת...

מינויים לפילהרמונית, 1936-1939
לא להאמין, אבל ההסתדרות היתה מעורבת אפילו במינויים ל"פילהרמונית" (כשעדיין כונתה "התיזמורת הארץ ישראלית"). כל קונצרט של הפילהרמונית בוצע מספר פעמים שכונו "סדרות". הסידרה הראשונה היתה של הפרוות והיהלומים. האחרונה כונתה "סידרת פועלים". לאמא היה מינוי ל"סידרת הפועלים" של הפילהרמונית החל משנת ייסודה, 1936, ועד שנפטרה, בסוף שנות השבעים.

הפנקס האדום של מפא"י, 1940
המסמך המושמץ ביותר בהיסטוריה של (ארץ) ישראל. מושא השילהוב הראשי של מסיתי הכיכרות לאורך הדורות. מסמך שרק למי שהחזיק בו, כך נטען, היה סיכוי לקבל עבודה או שיכון או... אמא, מסתבר, נרשמה למפא"י מתוך אמונה תמימה בצידקת האידיאולוגיה שלה ומתוך הערצה די עיוורת למנהיגה, דוד בן גוריון, וכל ימיה הצביעה לה. מה קיבלה בתמורה? בקצרה: קדחת. אבל ההילה האפלה שאופפת מסמך זה היא כל כך אינטנסיבית שיהיה זה פשע שלא להציג אותו לציבור שאולי שמע עליו ואולי גם תהה כיצד נראה. מובאות שתי גירסאות: "פנקס החבר הזמני" שבכותרת, וה"תעודה להזמנת פנקס חבר" שהמבקש קיבל, ככל הנראה, לפני קבלת המסמך הזמני, ושנושאת את חתימתו (המשוכפלת) של דוד בן גוריון. 

אבא
פתק משאול טשרניחובסקי, 1936
כתב ידו של המשורר הדגול הוא על גבול הבלתי קריא. אולי מפני שבעצם היה רופא בהשכלתו... לא ברור מי היתה גברת אלכסנדר וכיצד היה אבא אמור לעזור לה לקראת "הקונצרט ברדיו". אבל בכל זאת מדובר בטשרניחובסקי...

עדלידע, 1935
פגישה חשובה עם מארגן העדלידע, מייסד ה"אוהל" משה הלוי. על מה דנו בה - זאת לא נדע לעולם...

ימי ביאליק, 1935
ככל הנראה התקיימו תערוכות ואירועים נוספים במלאת שנה לפטירתו של ח.נ. ביאליק, ויש להניח שהוצגו בהן תווים שהולחנו לשירים של ביאליק. המכתב מבקש מהמלחין לקבל בחזרה את החומר שהציג.

נתינות פלשתינאית
כמו חותנו המנוח לשעתיד, התאזרח גם אבא בפלשתינה-א"י. אמנם שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1928.

יריד המזרח 1934 - תחרות תזמורות
מסתבר שב"יריד המזרח" הרשמי הראשון, שנפתח ב-26.4.1934, התקיימה תחרות תזמורות ואבא הוזמן להיות אחד השופטים, כבוד שכלל גם כניסה חופשית לשטח היריד

תקנון אגודת חובבי הבמה העברית - חיפה
נראה שאבא הצטרף או ניסה להצטרף לאגודה זו בעת שהותו הקצרה בחיפה בתחילת שנת 1922. מעבר לכך לא הצלחתי למצוא כל תיעוד על אגודה זו, למעט הכתוב בתקנון, שמציין שהיא הוקמה בשנת תרע"ט, דהיינו בשנת 1919. לפחות לפי התקנון היו מטרותיה מכובדות ביותר: "לתת לחברים את האפשרות לקבל חינוך אמנותי"; "להציג חזיונות מחיי ההווה והעבר של עמנו"; ועוד ועוד. יעדים ראויים בהחלט שמצדיקים שימור למזכרת. 

רכישת זוג אופניים בישראל של 1950
אבא קנה את האופניים בחנות של שׁוּרֶק שבפינת רחוב השומר ונחלת בנימין. בנוסף לתעודה הרשמית שקיבל בעת הקניה, נאלץ לשלם סכום נכבד של 2.5 לירות כ"מס מותרות" עבור אותו זוג אופניים. גם על תשלום זה קיבל אישור, שכלל אזהרה חמורה כי אם יאבד אותו "תיגרם לו אי נעימות רבה". אבא רכב עוד מספר שנים לעבודה על האופניים, עד שיום אחד "ליטף" אותו אוטובוס ברחוב, ומאז נעל את האופניים במרתף ולא נגע בהן יותר. אותו נחום שׁוּרֶק מחנות האופניים קנה, שנה לאחר מכן ובמחיר מציאה, את הבית הדולף והמאוכלס בדיירים מוגנים של סבתא, וכך הסתיימו עשרים וחמש שנות מגורים של משפחתנו ברחוב השומר 8.

ארץ ישראל, אז
קונצרט עממי מטעם "פרומין", 1927
מודעה של קונצרט שאורגן על ידי בית החרושת לביסקוויטים "פרומין" במלאת שלוש שנים להיווסדו. מעניין שבית חרושת לביסקוויטים בחר לחגוג את יום הולדתו דווקא בקונצרט של שירים עבריים. "בית העם" שבו התקיים הקונצרט ניצב בפינת הרחובות שלום עליכם ובן יהודה ובשנות העשרים והשלושים היה אולם ההרצאות והמופעים המרכזי של תל אביב. לימים הפך לבית קולנוע מן המנין (אפילו אני הספקתי לצפות בו במספר סרטים). בשנת 1959 נהרס ובמקומו נבנה בית "אל על".

נשף ההסתדרות. מוקדש לפועלי אוסטריה, 1.4.1934
למה דווקא "פועלי אוסטריה"? אולי מפני שפחות מחודשיים לפני כן היתה באוסטריה "מלחמת אזרחים" שנמשכה מספר ימים (ידועה גם בשם "התקוממות פברואר") ושבסיומה השמרנים דיכאו את המרד של ה"שוצבונד" הסוציאליסטי ואפילו הוציאו כמה מנהיגים סוציאליסטים להורג. כמובן שההסתדרות הזדהתה עם הסוציאליסטים, והכותרות ההירואיות של השירים (שככל הנראה חלקם חובר במיוחד לרגל ה"נשף" הזה) מעידות על כך.

עוד נשף של ההסתדרות, הפעם לרגל מלאת לה 15 שנה, 10.1.1936
כמובן שפותחים ב"אינטרנציונל", ממשיכים בנאום ובתרגילי התעמלות מכל הסוגים, ולקינוח - דיקלומים מפי החברה ברונקה זלצמן. כנראה שהיה ערב מרתק...

כלנוע - דו שבועון מצוייר, 15.3.1934
"מגזין מצוייר" מהסוג שהיה נפוץ פעם וכמו כל האחרים הצליח לשרוד מספר שנים ונעלם. הפירסומות הן החלק היותר מעניין במסמך זה, בן שמונים וארבע השנים. "מוטוסייקלים" (אופנועים) מ"תפארת הטכניקה האנגלית, B.S.A", מקלטי רדיו עם 8 מנורות (!), מזון לתינוקות של "נסטלה" (כבר אז!), והאוניה "פולוניה" בת 15,000 הטון בקו ארץ-ישראל - קונסטנצה. גם חדשות היו: וייצמן (חיים, לא עייזר) משתקע בארץ! ומכיוון שכמו נשף ההסתדרות שלעיל גם חוברת זו יצאה בסמיכות זמנים ל"התקוממות פברואר" באוסטריה, מוקדש מאמר גם לפרשיה הזאת. וכדי שלא לשקוע בדיכאון, מומלץ לרכוש את הספר "מאוצר הבדיחה" המכיל "כמה מאות בדיחות נאות בצורה מושכת את הלב".